אברבנאל על ישעיהו כט:כב

לכן כה אמר ה' אל בית יעקב וכו' עד סוף הנבואה, אחרי שזכר הנביא מה שיקרה לעם ירושלם מהחרבן על רוע מעשיהם, אמר שלא ימשך החרבן והגלות עד אין סוף, כי כבר יבא זמן באחרית הימים שיגאלו, וישובו לארצותם בשובה ונחת, ויהיו דבקים באלקיהם וחפצים בתורתו, לכן אמר כה אמר אל בית יעקב שהוא על האומה בכללה, שכמו שהוא יתברך פדה את אברהם מאור כשדים, ככה יפדה אותם באחרית הימים, ושבזמן גאולתם לא יבוש יעקב, ואין הכוונה שיהיה עז פנים ובלתי מקבל בושה חס ושלום, כי אם שלא יעשו מעשים שיקבלו עליהם בושה, וכבר כתב הפלוסוף בזה בענין הזקנים שאין הבושה מעלה בהם, לפי שאין ראוי שיעשו דבר יקבלו עליו בושה, ולכן אמר הנביא על ישראל לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו רוצה לומר לא יתלבנו פניו מתוך הכלימה, לפי שלא יעשו בזמן הגאולה חטא ועון שיבושו ויכלמו ממנו, והנה ייחס זה ליעקב על דרך מליצה, כלומר שאברהם יבוש ויכלם, לפי שיצא ממנו ישמעאל ובני קטורה רעים וחטאים לה' מאד, ויצחק גם הוא יבוש לפי שיצא ממנו עשו וזרעו, האמנם יעקב בזמן ההוא לא יבוש ולא יכלם, לפי שכל זרעו יהיה זרע ברך ה' ולא ימצא בו פגול, והוא אומרו (כג) כי בראותו ילדיו מעשה ידיו בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו, רוצה לומר שבזה ישמח ויגיל, בראות בניו מקדישים את האל ודבקים בו.