אברבנאל על ישעיהו כט:טו

הוי המעמיקים מה' וכו' עד לכן כה אמר ה', זכר הנביא שכבר היו בישראל רבים שלא היו מאמינים באמתת הידיעה האלקית בעניני בני אדם ופרטיותם, ומפני זה היו מתרחקים עצמם מהנבואה והתורה, להיותם בלתי מאמינים בספוריה מצותיה ואזהרותיה, ועליו אמר הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה, רוצה לומר שהיו מסלקים עצת השם וידיעתו מהפרטים, וזהו והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודעינו, רוצה לומר שמעשיהם היו לפניו יתברך בחשך בלתי מושגים אליו, בהפך מה שאמר דוד (תהלים קלט, יב) גם חשך לא יחשיך ממך וגומר, ולפי שהיו מעמיקים עיונם בסתירת דעת עליון וביטול הידיעה האלקית לכן אמר הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה ואולי שלזה אמר והיה במחשך מעשיהם רוצה לומר ואלה הסכלים אינן יודעין את מעשיהם עצמם כמחשך לפניהם, ואיך ידעו אופן הידיעה האלקית, והנה יעשו בזה טענה, והיא שהפרטים לא יושגו כי אם בחוש הגשמי, כי השכל לא ישיג כי אם הדברים הכוללים, והחוש הוא אשר ישיג הפרטי, ולכן היו אומרים אם היה שאין להשם יתברך חוש גשמי לראות הפרטים, יתחייב שלא יהיה לו ידיעה בהם, כי הידיעה תהיה קנויה באמצעות החושים ומהקדמותיהם, והוא אומרם מי רואנו ומי יודענו (טז) ועל זה השיבם הנביא הפככם אם כחומר היוצר יחשב כי יאמר מעשה לעושהו לא עשני ויצר אמר ליוצרו לא הבין, וכבר הוקשה פירוש הכתוב הזה על המפרשים, וכל דרכיהם לא יתכנו בעיני.

ואני אחשוב שכיוון הנביא בזה להשיב על טענת הבלתי מאמינים האלה, באומרו דומה למה שכתב הרב המורה חלק שלישי פרק י"ט ועשרים, באומרו שסבת כל מה שנכשלו בו הוא שומם בידיעתו יתברך ובידיעתינו יחס, ויחשבו מפני זה שהדברים שהם נמנעים בידיעתינו, יהיו נמנעים בידיעתו יתברך גם כן, והטעה אותם שתוף שם ידיעה, והוא טעות מבואר לפי שאין ידיעתו כידיעתינו, כי ידיעתינו נקנית ומסובבת מהמציאות ומן החושים החומריים, ויכולתו יתברך הוא בהפך, כי היא מקנה לדברים המציאות ואינה נקנית מהם ולכן לא תתדמה ידיעתו לידיעתנו כי אם בקריאת השם בלבד, וכמו שאמר הנביא (ישעיה נה, ח - ט) כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם, וכלל הענין כי כמו שלא נשיג אמתת עצמו, ועכ"ז ידענו שעצמותו שלם מכל שלמות, כן עם היותנו בלתי יודעים אמתת ידיעתו מפני שהיא עצמו, נדע על כל פנים שהוא יתברך ידע וישיג הדברים הפרטיים בשלמותם, ואחר ההקדמה זאת תבין דברי הנביא שאמר הפככם רוצה לומר אתם חשבתם שידיעתו ית' היא כידיעתכם, ובאמת ידיעתו היא בהפך ידיעתכם, לפי שידיעתכם היא מן המציאות החומרי קנויה בדרך החושים אל השכל, והידיעה האלקית היא בהפך זה שמידיעתו וציורו בעצמו יקנו הדברים המציאות ואינה נקנית מהם, והוא אומרו אם כחומר היוצר יחשב רוצה לומר אם היוצר יתברך יחשב כחומר, והוא האדם החומרי שידע הדברים בכח גשמי, אינו כן אבל הוא בהפך, כי ידיעתו יתברך מקנה מציאות לדברים, ואינה נקנית ולא לקוחה מהם, ולכן היוצר יתברך לא יחשב כחמר, וכבר יראה שרז"ל יפרשו הכתוב הזה כן במה שדרשו בבראשית רבה (כד, א) הפככם אם כחומר היוצר יחשב מדמים צורה ליוצרה נטיעה לנוטעה כוונו באמרם למה שפרשתי.

והנה עשה הנביא על זה טענה כנגדם באומרם כי יאמר מעשה לעושהו לא עשני, רוצה לומר האם תוכלו אתם להכחיש שהשם יתברך פועל העולם, הנה באמת לא תוכלו להכחישו, כי איך יאמר מעשה לעושהו לא עשני, הנה זה אי אפשר, ואחר שהניח ההקדמה הזאת הוציא ממנה תולדה, באומרו ויצר אמר ליוצרו לא הבין, רוצה לומר ואחר שזה כן, שכל אדם מעשה ידי היוצר יתברך, האם ראוי שיאמר שמי שיצר ופעל אותו לא יבין ולא ידע ענינו, הנה זה אי אפשר בלי ספק, כי יצירת האדם תורה על שלמות ידיעת היוצר אותו, וכבר עשה דוד (תהלים צד, ז - ט) זאת הטענה בעצמה כנגד אותם שהיו אומרים, לא יראה יה ולא יבין אלקי יעקב, אמר כנגדם בינו בוערים בעם וגומר, הנוטע אזן הלא ישמע, אם יוצר עין הלא יביט, וכבר פירש הכתובים האלה הרב המורה באותו הפרק תשעה עשר הנזכר באופן נאה ומופלא, באומרו שהפועל כלי מהכלים, לולי שהיה מצוייר אצלו פעל אותו הכלי, לא היה יכול לעשותו, כי אם לא היה הנפח מצייר ענין התפירה ומבין אותה, לא היה עושה המחט בתכונה שתגיע בה התפירה, וכן השם יתברך אם היה ענין השגת הפרטי' נעלם ממנו ולא ידעהו, איך המציא זה הכלי שהוא העין המוכן להשגת הראות, כי אין ספק שהתחדש ליחה זכה אחת, ותחתיה ליחה אחרת, ותחתיה מחיצה ונקב בה כנגד המחיצה, ושאר הדברים המסודרים בתכלית השלמות בעין לא נפלו במקרה, ואין הטבע בעל שכל והנהגה שיספיק לסדר כל זה, אם לא היה מאת האלקים אשר הטביע וסדר הכחות האלו כולם, ואם היה שהוא לא ידע ולא יבין, איך יעשה החושים האלה לענין השגה, ולכן קראם דוד בוערים וכסילים, ובאר שזה כולו חסרון בהשגתינו, באומרו (שם י - יא) המלמד אדם דעת, ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל, וזאת הטענה עצמה עשה הנביא כאן באומרו בדרך תימה, ויצר אמר ליוצרו לא הבין, והודיעם שבסבת האמונות הרעות האלה שהיו בהם, ובסבת מה שכבר זכר ממאסם את תורת ה' תחרב ירושלם במהרה, (יז) באומרו הלא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל, וידוע שירושלם נקרא לבנון ובית המקדש בפרט נקרא כן שנאמר (זכריה יא, א) פתח לבנון דלתיך, וייעד שיהיה ככרמל שהם שאר ארצות הבלתי נעבדות, וכן זכר שהכרמל והם הערים שלא היו כל כך במעלה כמו ירושלם הנקרא לבנון, גם הם יחשבו ליער ומדבר שמם, והוא אומרו והכרמל ליער יחשב, ורש"י פירש ושב לבנון שהוא יער עצים להיות כרמל מיושב משדות וכרמים, והכרמל הנכבד ליער יחשב שיהיו תחתונים למעלה ועליונים למטה, ומדברי רבותינו ז"ל הוא שאמרו בבראשית רבה (כד, א) ושב לבנון לכרמל לבית מלכות והכרמל ליער יחשב לחורשין.