אברבנאל על ישעיהו יח:א

הוי ארץ צלצל כנפים וגומר עד סוף הנבואה. הפרשה הזאת פירשוה הנוצרים על מלך מצרים שהיה שולח מלאכים למלך ישראל, להבטיחו שיהיה בעזרתו כנגד מלך אשור ולא היה כן. אמנם אחרוני חכמיהם הודו ולא בושו שהכתובים לא יסבלו הפירוש ההוא, ופירשו אותם על עשרת השבטים שהגלה סנחריב לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי, שהם שלחו מלאכים בזמן בית שני לדעת מה נעשה מבני יהודה, וגם על זה אין אומרים שיתישבו הכתובים. אמנם מפרשי עמינו פירשו אותם לעתיד לבוא על גוג ומגוג, וכן הוא בדברי חז"ל, ושקרא ארצם צלצל כנפים לפי שהיא מסותרת בצל ההרים הנמצאים בגבולה ולא יכול אדם ללכת שם, ולא לצאת משם לחוץ אחרי נהרי כוש, כי כן נאמר ביחזקאל (לח, ה) כי כשיבא גוג ומגוג על ירושלם יבא כוש עמו, ושאמר בהם (ב) השולח בים צירים, רוצה לומר שלוחים, לפי שגוג שהוא המלך ישלח שלוחים בזמן קבוץ גליות, לדעת אם אמת הוא ששבו ישראל לארצם, וישלח אותם בכלי גומא שהם ספינות של גומא מפני שהם קלות, ואף על פי שיפגשו בחזקה בסלע בים לא ישתברו, ושיצוה אותן לכו מלאכים קלים אל גוי ממושך ומורט, רוצה לומר שילכו במהירות וקלות אל גוי ישראל, שהיה עד הנה משוך מן האומות, כי משכוהו מארצו להיות ביניהם בגלות, ומורט שהיו ממרטים אותו תמיד בממונו, אל עם נורא כי לא היה לו תאר כשאר בני אדם, אבל היה משונה בצורתו, מן הוא והלאה רוצה לומר כי מיום היותו תמיד היה נורא משונה בצורתו, גוי קו קו ומבוסה רוצה לומר גוי שכל אחד מבוססיו, היו אומרים קוה קוה מעט ונלך לבוזו ולחומסו עוד, אשר בזאו נהרים ארצו משל לבוזזים שחוטפים ממונו כנהר השוטף. ושלפי שגוג ומגוג הם מסוגרים וכלואים בתוך הרים גדולים, ואין מי שילך לשם ולא יהיה מי שיגיד להם תשועת ישראל, עד שישלחו צירים ומלאכים, (ג) לכן אמר כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו, וכן גוג ומגוג יראו הנס ההוא, וישמעו קול השופר, ואז יבקשו לדעת הדבר וישלחו עליו המלאכים, ושהנס והשופר הנזכר בכאן הם כמשמעם, או הם משל לאותות שיעשו בגאולה, ושהקדוש ברוך הוא בימים ההם יאמר, (ד) אשקטה ואביטה במכוני כביכול שבזמן הגלות אין לו מנוחה והשקט, ואותה הבטה והשקט יהיה כחום צח עלי אור כעב טל ביום קציר, ופירשו (ה) כי לפני קציר כתם פרח על ענין גוג ומגוג, שקודם שתגמר מחשבתו להחריב את ישראל יבוא חרבנו, ויהרגו את אנשיו וחילו, ויעזבו לעט הרים ולבהמת הארץ, ויעמדו ההרוגים שם קיץ וחורף כמו שאמר וקץ עליהם העיט, שהוא מלשון קיץ, ויחרף הוא מלשון חורף, ומכאן אחז"ל (עריות ב, י) שמשפט גוג ומגוג י"ב חדש, ושכאשר יראו שאר אומות העולם מפלת גוג ומגוג יפחדו מאד, ויביאו מנחה לה' לבית מקדשו, והמנחה היא שיביאו בני ישראל הגולים בארצם לאדמת הקדש, וזהו אמרו בעת ההיא יובל שי לה' צבאות, שהשי והמנחה היא בני ישראל אשר יביאו שהיה עם ממושך ומורט ויביאו אותם אל מקום שם ה' צבאות הר ציון, וכמו שאמר ישעיהו עצמו (ישעיה סו, ב) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' וגומר על הר קדשי, זהו דעת המפרשים בפירוש הפרשה הזאת.

ואין דעתי מסכים עמהם לפי שכל שהפרשה הזאת לא נאמרה על גוג ומגוג, ושאין ענין השלוחים שישלחו מארץ צלצל כנפים, לדעת אם שבו ישראל לאדמתם כדי לעלות להלחם בם כי אם לבקש אהבתם ולקבל אלהות השם יתברך, כמו שאמר (ישעיה ס, ג) והלכו עמים רבים, ואמרו (שם ב, ג) לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, ואין פירוש קו לקו מלשון (איכה ב, ח) נטה קו לא השיב ידו מבלע, וגם לא מלשון קיא כמו שפרש"י, ולכן נאמר בסוף זאת הנבואה, בעת ההיא יובל שי לה' צבאות, כי אין ראוי לפרש הוי ארץ צלצל כנפים על אומה אחרת, אבל שניהם על אומה אחת נאמרו, ויש לנו על זה עד נאמן צפניה הנביא שאמר (ג, ט - י) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד, מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי, וזה יורה שמה שזכר כאן צלצל כנפים מעבר לנהרי כוש, מה שזכר שם צפניה שמעבר לנהרי כוש, עתרי ובת פוצי יובילו שי למורא, ומפני זה אחשוב שכוש ואותם האומות שמעבר לנהרי כוש היו כלם ממשלת סנחריב, והמה והם בקצוות היישוב לפאה צפונית, ולפי שנזכר למעלה מפלת סנחריב וכל לאומיו שמתו בדרך פלא על אשר שלחו ידם בישראל, כמו שאמר לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו זה חלק שוסינו וגורל לבוזזינו, לכן סמך אליו הוי ארץ צלצל כנפים להודיע שיהיה הפלא ההוא ממפלת סנחריב שגור כפי כל האדם מהאבות אל הבנים עוד כל ימי הארץ, כשישמעו בני אדם תשועת ישראל ישלחו שלוחיהם בספינות דרך ים לבשר את ישראל, ולהכנס באהבתם ולקבל עליהם אמונת הש"י ואלהותו, כי יפחדו אם לא יעשו כן שיצא מלאך ה' ויהרגם, כמו שהרג לחיל סנחריב, ולכן ימהרו אלה לשלוח מלאכים לפניהם, והנה קרא לארץ ההיא צלצל כנפים בעבור רוב הצל אשר בה, מפאת האילנות הגדולים אשר על הנהרות, כמו שהיום הזה מעידים אנשי מלכות פורטוגאל"ו ההולכים שמה, שכל דרכם היא בנהרות, ואמרו שיש משני עברי הנהרות אילנות גבוהים עד לשמים, והם רבי הענפים והעלים על הנהרות צל מרובה גדול מאד, וספינות הנוצרים עוברים בנהרות תחת אותם צללים שחופפים את הנהרות כמו כנפים. ומפני זה נקרא אותו מחוז ארץ צלצל כנפים, ונתיחסה לנהרים כמו שאמר אשר מעבר לנהרי כוש, לפי שעל הנהרות חופפים הצללים ההם, ואמר הנביא כקורא אליהם מרחוק הוי ארץ צלצל כנפים, שבזמן ההוא יהיה שולח בים צירים שרוצה לומר שלוחים מלשון ציר נאמן לשולחיו, וישלחום בכלי גומא שהם הספינות שלהם על פני המים.

והסתכל אומרו בכלי גומא, שגם זה מפי השמועה למדנו, שבשפת אותם הנהרות צומחים קנין גדולים ועבים מאד מאד, ואנשי הארץ יקחו קנה אחד מהם ויחקקוהו ויפסלוהו, ויעשו ממנו ספינה קטנה שיכנסו בה ארבעה אנשים ויותר, וקורין אותן בלשונם אל מאדיאש, ועל זה באמת נאמר כאן ובכלי גומא על פני מים, כי הקנים הם מין ממיני הגומא הגדלים על שפת הנהר, וזכר שיאמרו לאותם השלוחים לכו מלאכים קלים רוצה לומר שילכו בקלות ובמרוצה אל ישראל, שהוא הגוי שהיה עד עתה ממושך ומורט מן העמים, ואתה יהיה עם נורא מכאן והלאה עד עולם, ואמרו מן הוא כמו מי הוא, וכן כשנזכר זה עצמו אחר כך נאמר ומעם נורא מן הוא והלאה, והנה יקראו ישראל עם נורא מפני הנוראות שיעשה השם עמהם, וכמאמר מרע"ה (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ויגידו עוד משבחי ישראל דבר רשום וגדול מאד, באמרם גוי קו קו ומבוסה, והוא באמת מלשון תקוה ובטחון גדול באלהיו, אף על פי שהיה במבוסה ושלל והכנעה אשר בזאו נהרים ארצו, שהוא משל למלכים שמשלו בישראל ובארצו, פעם מאדום פעם מישמעאל, כי על כל זה היו ישראל מקוים תמיד לתשועת ה', כמו שנקראו על זה אסירי התקוה, ואפשר גם כן שישלחו המלאכים הקלים להביא מארצם את ישראל אשר נפוצו שמה ולהשיבם על אדמתם, ויהיה פירוש הכתוב לכו מלאכים קלים, רוצה לומר לכו להביא הגוי הממושך והממורט והגולה בינינו, והוליכו אותם אל עם נורא מן הוא והלאה שהוא ישראל היושבים על אדמתם.

ואמר כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו, להגיד כי לא לבד מעבר לנהרי כוש יהיה זה, אבל גם בכל קצוות הארץ ובכל פנותיה כאשר הקדוש ברוך הוא ישא את נסו וישמיע קול שופרו יראו וישמעו אותו לרוב פרסומו. האמנם מהו זה הנס וקול השופר אשר זכר כאן, אין ראוי שיעלה על לב אדם שהוא כפשוטו, כי מכת הנמנעות הוא שירימו נס או יתקעו שופר במקום מן המקומות, שיראו וישמעו אותו בכל כדוריות מקומות הארץ הרחוקים והקרובים, אבל ראוי שיפורש באחד מב' אופנים, האחד שהוא רמז לקיבוץ הגליות ותשועת ישראל, שידמה בענינו לנשיאות הנס בהרים ולתקיעת שופר כשיעשו אותם לקבוץ האנשים ולקרוא אותם, וכפי זה הפירוש יהיה מאמר הנביא אחר זה, כי כה אמר ה' אלי אשקטה ואביטה במכוני, כביכול שבזמן הגלות אין לו יתברך מנוחה והשקט, כמו שאמר (ישעיה סב, א) למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט, אמנם כנשוא נס לקבוצם וכתקוע שופר לתשועתם, יאמר יתברך אשקטה ואנוח ואביט במכוני, רוצה לומר אשגיח בירושלם ובית המקדש שהוא מכוני, כמו שאמר (שמות טו, יז) בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' וגומר, ואמר (מל"א ח, יג) בנה בניתי בית זבול לך וגומר, וההבטה ההיא תהיה כחום צח עלי אור רוצה לומר כשמש הבהיר שהוא יקרא חום להיותו מחמם, ולכן נקרא גלגל חמה, ואור הוא המטר כמו (איוב לז, יא) יפיץ ענן אורו, ונקרא אור לפי שיתחדש המטר מניצוץ השמש המכה במים ומעלה האד הלח, והיה ענין זה המשל שכמו שלפעמים יבא גשם שוטף יחריב הדשאים והצמחים, וכשיפסק ויבא אחריו שמש צח אז טוב להם, ככה השם יתברך יביט על עמו ועל ארצו ומכונו, אחרי היותם שטופים חרבים ומתמעטים בגלות, וכן דמה השגחתו כעב טל ביום קציר, רוצה לומר שכאשר יעשה חום גדול ששורף העולם בזמן קציר, וירד הטל ביום ההוא יפסק החום וינוחו בני אדם, ככה תבוא לישראל מנוחה גדולה בזמן הגאולה, אחרי היותם שרופים באש כסוחים בצרות הגלות.

ואמר כי לפני קציר כתום פרח על האומות, שקודם שתגמר מחשבתם הרעה להחריב את ישראל ולכלותם מעל פני האדמה, ילקו הם ויחרבו, ודמה מחשבתם לזריעה באמרו כי לפני קציר, רוצה לומר קודם שיקצרו המלילות שהם ישראל ויכרתו אותם כשיתום הפרח ועדין הבוסר מתחיל לגמול שהם היונקות הרכות יכרות אותם במזמרות, וכן הנטישות שהם הענפים או הפארות החזקות שהם נטושות ומתפשטות לכאן ולכאן, שהוא כולו משל למלכים הגדולים והקטנים, לכולם הסיר התז רוצה לומר כרות יכרות אותם הש"י.