אברבנאל על ישעיהו יח:ו

ואותם הרשעים יהיו נעזבים יחד לעיט ולבהמת הארץ כי לרוב רשעתם לא יהיו ניתנים לקבורה, ותהיה קללתם כ"כ שאפילו הבהמות ימאסום ולא ירצו לאוכלם, ועל זה אמר וקץ עליו העיט וכל בהמת השדה עליו תחרף, כי תחרף הוא מלשון יחרף לבבי כל ימי, וסמך לזה (ז) בעת ההיא יובל שי לה' צבאות עם ממושך ומורט, להגיד שבעת ההיא כשהאומות חרוב יחרבו תהיה תשועת ישראל וגאולתו השלימה, והשי והמנחה שיביאו לפניו יתברך הוא, עמו הממושך והמורט שיביאו אותם אל ארצו, וכמו שאמר דניאל אחרי שזכר חרבן האומות (יב, א) ובעת ההיא ימלט עמך כמו שפירשתי במעין י"א ממעיני הישועה, וכן אמר יחזקאל אחרי שספר מלחמות גוג ומגוג שנאמרה באמת על חרבן האומות כולם כמו שביארתי במקום הנזכר, אמר עתה (לט, כה) אשיב את שבות יעקב וגומר, זהו האופן האחד מהפירוש בכתובים האלה.

והאופן השני מהפירוש הוא שרצה בזה הנס הפליאה העצומה אשר יעשה השם יתברך באחרית הימים בזמן קיבוץ הגליות, והוא נס תחיית המתים שבאמצעותו יכירו וידעו כל יושבי תבל אמתת אלהות השם יתברך ויקראו בשמו, וכמו שביארתי ביאור רחב במאמר צדק עולמים, ועל אותה הפליאה אמר כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו, שהוא נס תחיית המתים, וכתקוע שופר תשמעו שהוא פרסום הפליאה ההיא והתבהלות בני אדם עליה, ולפי שתהיה התחייה בכל פאות היישוב, לכן בכל גלילות הארץ וגם בארץ צלצל כנפים מעבר לנהרי כוש יחרדו מאד מזה, וישלחו בים צירים לארץ בני ישראל, כי ידעו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם, ולזה יקראו בשם ה', כי בראותם מתיהם קמים מקברותיהם קוראים בשם ה' ומפרסמים אמתת אמונתו, ילמדו הם ג"כ לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, ואמנם אם יקומו כל המתים שכבר מתו או קצתם או בלבד צדיקי ישראל ומהו חומר התחייה וצורתה ותכליתה, אין ביאורו ממה שיאות בזה המקום ואנכי מלאתי ידי ה' בו בחבור הנזכר, וגם בהקדמת זה הספר זכרתי מזה ראשי פרקים, ועל כן אמר הנביא כאן כי כה אמר ה' אלי אשקטה ואביטה במכוני וגומר, כי מלת אלי בפסוק הזה מורה שהנביא על עצמו אמרו שאמר לו הש"י על עצמו, והוא על דרך מה שאמר המלאך לדניאל (דניאל יב, יג) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין, כן אמר השם לישעיהו שימות וישקוט מהמיית העולם, כי ההשקט האמתי הוא עם המות, וכמו שאמר כי עתה שכבתי ואשקוט ואחרי המות אביטה במכוני, ר"ל שאעמוד לגורלי לקץ הימים, ואשוב להביט במכוני שהוא הגוף שהוא משכן הנפש, ואמר שהנפש אשר תחול על הגוף בזמן התחייה, לא תחול בו כמו שתחול בילדים בלתי נשלמת ותצטרך אל הגידול והלימוד, אבל יהיה זה כחום צח עלי אור, ר"ל שהמקבל יהיה מוכן כאור הבהיר, והיורד עליו שהיא הנפש יהיה כחום צח, ר"ל כשמש הצח בגבורתו, ולפי שישעיהו אחרי זה דמה ענין התחייה לטל באומרו, (ישעיה כו, יט) כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל, וכן אמרו חז"ל (שבת פח, ב) טל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים, לכן אמר כאן הנביא כעב טל בחום קציר, והסתכל המשילו יום התחייה לחום צח ולחום קציר שהוא השמש, כי כן אמר הנביא מלאכי מדבר על זה, (ג, יט - כ) כי הנה יום בא בוער כתנור וגומר, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, שיהיה שם החום והשמש האלהי ללהט את הרשעים, ולהצמיח ישועה לצדיקים.

ואפשר לפרש כחום צח עלי אור, כעב טל ביום קציר, שביאר בזה הנביא צורת התחייה ואופנה, ויאמר שתהיה תולדת גופי הקמים בתחייה מן הארץ שלמה כמו התולדה הטבעית, כי כמו שתולדת האדם והוויתו הוא בחום השמימיי שיחול בלחות השרשי, כן יהיה שם החום הניסיי היורק על אותו טל, במקום החום והלחות הטבעי שהם יסודות ההויה, וזהו כחום צח שהוא השמימיי, עלי אור שהוא הגשם הנקרא אור, ובזה העיר על החום, עוד אמר כנגד הלחות וכעב טל ביום קציר שהוא ערב מאוד, לכן אמר אחר זה להגיד עונש הרשעים ביום ההוא, ומתי תהיה הפליאה העצומה הזאת, כי לפני קציר כתם פרח רוצה לומר קודם שיהיה תכלית העולם וחרבנו, ובהיות ישראל בגלות שהוא הפרח קרוב לכליה המוחלטת, וזהו כתם פרח יראה השכר לצדיקים, ועל זה אמר ובוסר גומל יהיה נצה, וגומל מלשון גמול רוצה לומר יצא נץ השכר והגמול וזה כנגד הצדיקים, וכנגד הרשעים אמר וכרת הזלזלים במזמרות וגומר, יעזבו יחדו לעיט הרים ולבהמת הארץ שהאומות המרשיעות הגדולים עם הקטנים יכרתו ממשלתם וחרוב יחרבו מן העולם, ויהיו נעזבים ולמאכל העופות עיט הרים ולבהמת הארץ, וגם המה ימאסו אותם, וזהו וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף כמו שפירשתי, כי לא אמר וקץ על זמן הקיץ, ותחרף על זמן החורף כמו שפירשו המפרשים, אבל הדבר כולו כפשוטו, רוצה לומר שפגרי הרשעים המתים במלחמותם אלו עם אלו יהיו מושלכים על פני תבל ארצה, וכמאמר זה הנביא עצמו (ישעיה סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, והיו דראון לכל בשר וכי מפני אותו דראון וסרחון מופלג אשר יהיה בהם ימאסו אותם ויברחו מהם כל העופות והבהמות, ומפני שתהיה תחיית המתים סמוכה לזמן קיבוץ גליות, לכן אמר הנביא אחר זה, בעת ההיא יובל שי לה' צבאות כי הוא חוזר למעלה אל ארץ צלצל כנפים שיובילו שי לה' צבאות, והשי הוא שיביאו את בני ישראל הגרים ביניהם שהוא עם ממושך ומורט כמו שתאר אותם למעלה, וזכר שיביאו אותם אל מקום שם ה' צבאות הר ציון, רוצה לומר אל מקום הר ציון אשר שם נגלה שם ה' צבאות, כי יבאו שמה עמהם כמו שאמר (ישעיה ב, ה) בית יעקב לכו ונלכה באור ה', והוא על דרך מה שאמר זה הנביא עצמו, (שם סו, כ) והביאו את אחיכם מכל הגוים מנחה לה' והותרה השאלה הששית.