אברבנאל על ישעיהו יז:יב

הוי המון עמים רבים וגומר עד הוי ארץ צלצל כנפים. חז"ל דרשו בילמדנו הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון נמשלו ישראל לחול זה שאמר הכתוב (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים, ונמשלו אומות העולם לים שנאמר הוי המון עמים רבים, והם מתיעצים על ישראל, והקדוש ברוך הוא מתיש גבורתם, שנאמר (ישעיה נז, כ) והרשעים כים נגרש, מה הים גל האחד אומר עכשו אעלה ואכסה את היבשה, וכשבא אצל החול נכנע, כן אומות העולם הדא הוא דכתיב ויגרשו מימיו רפש וטיט. ועל דרך הפשט אחר שזכר הנביא, הרעה אשר באה על מלכות ישראל על ידי מלך אשור, אמר שגם על סנחריב ועמו יבא כוס, כי הנה שם יתברך יעיר את רוחו כדי להנקם ממנו, לעלות על ערי יהודה וירושלם בהמון עמים רבים ושם ינקם מהם, וזהו אומרו הוי המון עמים רבים שלרבויים כהמון מים רבים יהמיון, ולהיותם לאומים מתחלפים, יעשו שאון גדול, והוא אומרו ושאון לאומים כשאון מים כבירים ישאון שהם עושים המיה רבה, ודמה אותו חיל סנחריב למי הים העצומים ששוטפים הארץ, כן מחנה מלך אשור שטף כל ישראל עד ירושלם, ואמנם בבואם על ירושלם גער באותו מחנה השם יתברך ונס מפניו, גם לשון גער הוא נופל על המים מלשון (תהלים קו, ו) ויגער בים סוף ויחרב, וכן אמר (שם קיד, ה) מה לך הים כי תנוס שכולו מורה על המים.

והנה אמרו אחר זה פעם אחרת (יג) לאומים כשאון מים רבים ישאון יראה שהוא מאמר כפול ואינו כן, אבל ענינו שאחרי שזכר המייתם ושאונם אמר, שבהיותם בהמייתם כקול מים רבים כקול שדי, פתע פתאום גער בהם הקדוש ברוך הוא ונסו, ואמרו ממרחק שב לגערה שהשם יתברך גער בו ממרחק, כלומר שלא הוכה ע"י אדם ולא בשאר דבר מורגש, רק בגבורתו יתברך, ואמר ורודף כמוץ הרים, רוצה לומר שבתנועה קלה יעשה זה, כמו הרוח המנשב בהרים בחוזק והמוץ העומד שם מודח בנקל, וזהו גם כן אומרו וכגלגל לפני סופה כי הגלגל הוא הפרח הנעשה סביב הגמא, והסופה הוא הרוח החזק שיבא מתגלגל וישא כל אשר ימצא בגלגולו, ויהיה אם כן אומרו שנית לאומים כשאון מים רבים ישאון, להורות על הזמן, כאלו אמר ובהיות הלאומים הומים כשאון מים רבים כמו שנזכר, גער בו הקדוש ברוך הוא ממרחק ונס, ויהיה אמרו בלשון יחיד וגער ונס על סנחריב, או יהיה חוזר להמון עמים רבים שהוא תחילת המאמר, שעם היות שאונם והמייתם עצום ורב, הנה בפתע פתאום נסו מן העולם, והיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' רודפם, ולפי שאמר זה בדרך משל ביאר הנמשל, (יד) באומרו לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו, רוצה לומר שלעת ערב באותו לילה, היה בהם בלהה גדולה, והיא הלילה אשר יצא בה מלאך ה' והכה במחנה אשור קפ"ה אלף, ובטרם בקר איננו רוצה לומר כל ההמון הרב ההוא בטרם בקר לא היה מהם איש חי, וכאומרו שם (מל"ב יט, לה) וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים, ולפי שהיה דעתם בבואם על ירושלם לשלול שלל ולבוז בז אמר זה חלק שוסינו וגורל לבוזזינו, רוצה לומר זה החלק שהגיע לשוסינו שהוא מלך אשור, והגורל שנפל בחלקו של בוזזינו שהוא עם אשור, והר"א בן עזרא פירש לעת ערב והנה בלהה לישראל שהיו בבהלה ופחד גדול מן סנחריב, ובאותו לילה מתו האשורים וזהו בטרם בקר איננו וגומר, שלא היו בעולם.