אברבנאל על ישעיהו יז:ז

ביום ההוא ישעה האדם על עושהו וגומר עד הוי המון עמים רבים וגומר. יאמר שאותם הגרגרים אשר ישארו בראש אמיר, שהם שבט יהודה ובנימן הנשארים בירושלם שהיה ראש האמיר, כאשר יראו גלות השבטים וחרבנם וידעו שנענשו על ענין העבודה זרה שהיה ביניהם, ישובו אל הש"י, והיה זה בימי חזקיהו שביער הע"ז מירושלם ומכל ערי יהודה, ושבו אל ה' בכל לבבם ובבל נפשם ובטחו בו, ועל זה אמר ביום ההוא ישעה האדם על עושהו, שהאדם הוא רמז למלוכת יהודה והנלוים אליו, ועושהו הוא רמז על הקדוש ברוך הוא, ומלת ישעה פירושו יפנה, כמו (בראשית ד, ד) וישע ה' אל הבל, או יהיה פירושו יבטח, כמו (ישעיה לא, א) ולא שעו על קדוש ישראל, וכן אמרו ועיניו אל קדוש ישראל תראינה, שהוא סותר למה שאמר ואת פעל ה' לא הביטו ואת מעשה ידיו לא ראו, רוצה לומר שיתדבקו בו ויתבוננו במעשיו.