אברבנאל על ישעיהו יז:ב

תהיה עזובות ערי ערוער, רוצה לומר שאר הערים אשר במלכות דמשק, תהיינה עזובות מבלי יושב, ולעדרים תהיינה כי ירעו שם והצאן והבקר ושאר הבהמות מבני אדם, ואותם העדרים ירבצו שם ואין מחריד, כלומר שלא יהיה אדם בארץ להחריד את העדרים ההם, שיצאו מקרב המיושב או מתוך הכרמים והארצות הנעבדות, אבל תהיינה הערים ההם עזובות מבלי יושב, ולכן העדרים ירבצו שמה ואין מחריד אותם. האמנם הוקשה למפרשים מה ענין ערוער אצל דמשק, כי הנה ערוער היה בארץ גד קודם הירדן, כמו שאמר (במדבר לב, לד) ויבנו את דיבון ואת עטרות ואת ערוער, ומפני זה כתב רש"י שלא הזכיר הכתוב מחרבן מלך ארם כי אם דמשק, כי היא ראש המלכות, ושזכר מיד חרבן ארץ ישראל כי שתיהן החריב מלך אשור, רוצה לומר מלכות ארם ומלכות ישראל כמסופר בספר מלכים, ושלכן זכר ראשונה דמשק, כי כן היה חרבנה בראשונה, ואחר כך זכר גלות הראובני והגדי וחצי שבט המנשי, והם אשר היו מעבר הירדן, ועליהם אמר כאן עזובות ערי ערוער, ואחר כך ארץ ישראל ששם שאר השבטים, וראשם אפרים, ועליו אמר כאן ונשבת מבצר מאפרים וגומר.

וכל זה איננו שוה לי, כי ערוער אשר מעבר לירדן היה עיר אחת מבני גד, ואיך יכנה כל שבטי הראובני והגדי וחצי שבט המנשי בשם ערוער, לבד שהיתה העיר הקטנה שבערי גד ולכן נזכרה בכתוב באחרונה, ואם היתה עיר אחת איך יאמר הכתוב ערי ערוער, ולכן יהיה יותר נכון שנאמר שהיתה ערוער עיר גדולה לארם כוללת עיירות רבות, ואין זה ערוער של מואב, כי אם אחרת, שגם בבני עמון היתה עיר אחרת ששמה ערוער כדכתיב (יהושע יג, כה) עד ערוער אשר על פני רבה, ויונתן תרגם ערי ערוער על ערי ארם, אבל פירש שם ערוער מלשון חרבן כמו (ירמיה נא, נח) ערער תתערער, וכפי פירושו ופירושי יהיו שני הפסוקים האלה רוצה לומר, משא דמשק וגומר, ואמרו עזובות ערי ערוער שניהם מדברים בחרבן מלכות ארם, ואחרי שזכר חרבן ארם זכר גם כן גלות ישראל באמרו (ג) ונשבת מבצר מאפרים, שהוא גלות ישראל הכולל אותם השבטים שהיו מעבר לירדן ואותם שהיו בארץ ישראל, ואמרו ונשבת מבצר פירשוהו המפרשים על שמרון שהיה ראש מלכות ישראל כמבצר לעיר. ויותר נכון לפרש שבכל ישראל לא תמצא עוד עיר מבצר, כי כלם החריב מלך אשור וזהו ונשבת מבצר מאפרים, ונשבת הממלכה מדמשק, כי סנחריב המית את רצין, ושאר ארם ככבוד בני ישראל יהיו, רוצה לומר ששאר ערי ארם יהיו חרבות, כשאר ארצות ישראל וכבודם שיחרב.

ובזמן ההוא כאשר יגלו עשרת השבטים לחלח וחבור, (ד) ידל כבוד ישראל ומשמן בשרו ירזה, רוצה לומר שהכבוד אשר היה במלכות ישראל, והשומן והעידון שהיה להם בארצם ידל וירזה, עד שיהיה האויב עליהם שהוא אשור, (ה) כאדם הקוצר הקמה, שבידו הימנית קוצר וחותך את השבלים ובידו השמאלית יקבצם, כן יהרוג אשור אנשים רבים בפעם אחת, וכמו שאחרי שיקצר האדם את הקמה, יבא העני ללקט מעט שבלים שנשארו בשדות אחת הנה ואחת הנה, וזהו נקרא לקט והראשון נקרא קציר, כן סנחריב יבא פעם אחר פעם על ארץ השבטים להרוג ולא לשבות שבי, ולכן עשה הנביא כאן שני משלים, האחד שאמר והיה כאסוף קציר קמה וזרועו שבלים יקצור, רוצה לומר כמו שהאוסף הקמה בקציר בזרועו יקצור השבלים וכו', והשני היה כמלקט שבלים, רוצה לומר שלקט אותו המעט שנשאר, כן יהיה מלך אשור כי יקבץ את ישראל יחד כקציר, ואחר כך יחזור ללקוט המעט הנשאר בכל עיר ועיר, ואמר בעמק רפאים לפי שהוא עמק שקצירו רע מועט ורזה. וזכר שעם כל הגלות ההוא שיבער מלך אשור הקמה והלקט, הנה לא יבערם לגמרי, (ו) כי ישארו בישראל עדין עוללות כנוקף זית, רוצה לומר ככריתת הזתים, שאחר שכורתים אותם מהאילן, ישארו שנים שלשה גרגרים בראש אמיר שהוא הענף התחתון, וכן ישארו ארבעה וחמשה בסעיפיה, רוצה לומר בסעיפים העליונים, וכנוי בסעיפיה הוא לזית הפוריה. ויש לפרש שהנה יהיה זה כדי שמצד אלו הגרגרים שישארו בזית ההוא תהיה אחר כך פוריה, רוצה לומר בעלת פרי, ויונתן פירש שזה נאמר על חסידי הדור הצדיקים שישארו בישראל, ויותר נכון לפרשו על מלכות יהודה חזקיהו ועמו שהם ישארו בירושלם, או על הפלטים מהשבטים אשר נמלטו מיד סנחריב ובאו אל מלכות יהודה, ונמלטו שמה אחרי גלות שומרון, והותרו עם זה שנים השאלות הראשונות.