אברבנאל על ישעיהו טז:ז

לכן ייליל מואב למואב וכו' עד סוף הנבואה, יאמר כי אם היו המואביים מרחמים על ישראל, כאשר באו בורחים לארצם מפני מלך אשור, היו גם כן בני יהודה מרחמים עליהם, כי מאן דרחים מרחמין ליה, אבל לפי שלא ריחמו על בני ישראל, על כן רחק מהם מרחם, ולא ימצא מי שיקונן וייליל עליהם, אלא הם עצמן, והוא אומרו לכן ייליל מואב למואב, כי הם יילילו על עצמם וכולם יצעקו ויילילו לאשישי קיר חרשת, שהיא עיר גדולה למואב, והיו בה אנשים גבורים ואנשים נכבדים, ולכן קראם אשישים מלשון איש, ונכפלה השי"ן לחזק כמו ירקרק אדמדם, ולהיותם אנשים רשומים אמר תהגי אך נכאים, רוצה לומר ראוי הוא שתעשו עליהם יללה, והגה שהוא לשון קינה כמו שאמר (ישעיה לח, יד) אהגה כיונה, ותהיה היללה ואהגה באמרם אך נכאים, ר"ל איך היו אותם הגבורים מעונים ונכאים מלשון רוח נכאה, ויש מפרשים שאשישי קיר חרשת הם אשישי ענבים שהם הכלים היפים של זכוכית שמשימין בהן היין החשוב, וכאומרו (שה"ש ב, ה) סמכוני באשישות, יאמר שמואב כולו מלבד מה שייליל ויצעק על הרוגיו ושבוייו, הנה עוד ייליל מפני זלעפות רעב וצמא, ויזכור תענוגיו ועידוניו אשר היו בימי קדם ועליהם ייליל, ולכן אמר שייליל לאשישי קיר חרשת, והם אשישים יפים מאד מוזהבים, שהיו עושים שמה לשום בהם היין, וייליל עליהן לפי שיהיו נכאים כלומר נשברים.

וביאר הסבה למה יהיו נשברים באמרו (ח) כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה, רוצה לומר כי אומללו ונכרתו שדמות הכרמים אשר היו בעיר חשבון, וכן אמלל גפן שבמה שהיא עיר אחרת שהיו מביאין משם יין משובח, ושדמות הם זמורות הכרם, ואמר בעלי גוים הלמו שרוקיה רוצה לומר ששרי הצבא שיבאו עליהם שהם הנקראים בעלי גוים ושרים עליהם כרתו והחריבו שרוקי הענבים שהם הזמורות המשובחות, כמו שאמר (ירמיה ב, כא) ואנכי נטעתיך שורק, כי הנה אותם האויבים עד יעזר נגעו, רוצה לומר עד העיר הנקראת יעזר הגיעו להשחיתה עם היותה רחוק משם, והסבה שהגיעו עד יעזר היא שטעו במדבר, רוצה לומר כי האויבים בצאתם משבמה ללכת במדבר תעו הדרך בו, ובלכתם תועים במדבר הגיעה ליעזר, ואפשר לפרש שהיה מספר החרבן שעשו האויבים בכרמים, באומרו כי שדמות חשבון אומלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה כמו שפירשתי, ושעד יעזר נגעו, רוצה לומר שעד יעזר עשו נגע ומכה רבה, מלשון (בראשית יב, יז) וינגע ה' את פרעה, ולפי שהזכיר חרבן הגפנים ההם, ספר בשבחם באומרו כי שלוחותיה של שבמה והם פארות הגפן היו כל כך גדולות, כי נטשו והתפשטו עד המדבר ועד הים, ויש מפרשים תעו במדבר שלוחותיה נטשו עברו ים על אותם הבורחים המשולחים ממואב ובורחים מארצם, שהם בברחם תעו במדבר והתפשטו עד שעברו הים וכן תרגם יונתן.