אברבנאל על ישעיהו טז:ד

אבל היה ראוי שיגורו בך נדחי, והם נדחי ישראל שיגורו בתוך ארץ מואב, וזהו אומרו עוד מואב הוי סתר למו, רוצה לומר אתה מואב, היה ראוי שתהיה סתר לאותם הנדחים מפני השודד, שבבוא האויב תסתירם בסתר כנפיך, כי אפס המץ כלה שוד תמו רומס מן הארץ, רוצה לומר היה לך לעשות כל זה, כי המעשה הטוב יתמיד עד עולם, והרשעה כולה כעשן תכלה, ולכן הביא ראיה מסנחריב ועמו, שספו תמו מן בלהות, על אשר החריבו את ישראל, ונשאר המלך חזקיהו בשלימות גדול, וזה אומרו כי אפס המץ, רוצה לומר מי שהיה מוצץ כל העולם, וכלה השוד שהיה שודד כל העמים, ותמו רומס מן הארץ, שהוא סנחריב ולא היה כן מלכות יהודה, כי הנה במפלתו של סנחריב יובן, (ה) והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד חזקיהו המלך שהוא שופט ודורש משפט ומהיר לעשות הצדק, וכאלו אמר שהיה כל זה בחסד השם יתברך על עמו, ובעבור החסד שהבטיח לדוד עבדו, כמו שאמר (תהלים פט, לד) וחסדי לא אפיר מעמו, ולכן אמר והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד וגומר, ורש"י פירש יגורו בך נדחי, כשיבא גלות ישראל על ידי נבוכדנצר, תביא לך עצה ועשי פלילה להסתיר נדחי, כיון שעתה ידעת צרת הנדודים שסבלת מידי סנחריב ועמו, ולפי שכל עושר המואבים היה במרעה הצאן, לכן אמר אפס המיץ שאתה מוציא החלב והחמאה מצאנך, ובקרך כלה שוד שהוא מגזרת שדים המפסיקים חלב, כמו (ישעיה ס, טז) ושוד מלכים תינקי, תמו רומס הם הבהמות הרומסות בארצך, וכשיבא עליך כל זה מיד סנחריב, אז והוכן בחסד כסא שהוא כסא דוד במלכות חזקיהו, שבאותו פרק יפול סנחריב על ידי חזקיהו, ויהיה כסאו נכון בחסד שיעשה. וזכר הנביא שאותם השלמיות שזכר בחזקיהו, לא היו כן במואב, כי כל מה שנשמע ממנו הוא גאוות, שלא כדרך ראוי וכזבים, וזהו שאמר (ו) שמענו גאון מואב שהיו מתנהגים בגאוות רמות חוץ מן הגבול, והוא אומרו גאה מאד גאותו, וכן שמענו מעברתו שהיה מואב מתכעס מהרה ועברתו שמרה נצח ועוד שאין בהם אמת כי אם כזבים, וזהו לא כן בדיו ויהיה אומרו לא כן מלשון אמת, כמו (במדבר כז, ז) כן בנות צלפחד דוברות, ובדיו מלשון (איוב יא, ג) בדיך מתים יחרישו, כלומר הדברים אשר מואב בודה מלבו אינם אמת. הנה התבאר מזה שהנבואה הזאת אשר באה על מואב, היתה מיוחסת לישראל, אם לספר הצלחת חזקיהו, ואם להגיד שמדד להם הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, על מה שעשו ישראל כאשר באו לארצם בורחים ונודדים ממלך אשור. והותרה עם זה השאלה הרביעית, ושבא פסוק והוכן בחסד כסא, מדובק ומקושר עם ענין מואב כמו שפירשתי, והותרה עם זה השאלה החמשית.