אברבנאל על ישעיהו יא:ח

וחור פתן הוא הפה או האף, ומאורת הוא העין שהיא בעלת האור, והענין שהיונק ישעשע עם הפתנים הממיתים, ויכניסו ידיהם בפיהם ובאפיהם ובעיניהם ולא יזיקו להם, והסתכל אמרו ואריה כבקר יאכל תבן, וענינו אצלי שאכילת הבשר לבעלי חיים, מוליד בו אכזריות חמה ותכונה רעה, עד שמפני זה היו הבקר והצאן וכל הבעלי חיים האוכלים עשב הארץ, אם לח ואם יבש כתבן, הם שלמים וכן רבים לא ירעו ולא ישחיתו, וכן בעופות כצפור והתור ובן היונה והתרנגולים הזנים מהעשבים והחטה, אינן דורסים ולא טורפים, אמנם הבעלי חיים הדורסים והעופות הטורפים, הם כלם ניזונים מהבשר, ולכן היה בהם מהאף והזדון והאכזריות הנמרץ, ולהיות הדבר הזה אמתי בעצמו, כשנתן הקדוש ברוך הוא רשות לנח ולבניו לאכול בשר אמר (בראשית ט, ה) אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, מפני שחשש שמפאת האכזריות והזדון אשר יתילד בהם מאכילת הבשר יהרגו איש לאחיו, ולכן אמרו חכמים ז"ל (חולין פ"ד א) שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון, ובעבור זה ייעד הנביא שבימות המשיח האריה כבקר יאכל תבן ר"ל, שמזה יזון לא מאכילת הבשר. ולכן לא יהיה בו אכזריות חמה ושטף אף, (ט) ולא ירעו ולא ישחיתו, והותרה בזה השאלה הה'. ומבואר הוא שאם היה התנאי הזה משל לרוב השלום, לא נמצא בבית שני, כי שם נתוספו הקטטות והמלחמות, ואם היה כפשט הכתובים, כל שכן וכל שכן שלא נמצא זה הנס המופלא בזמן ההוא.

התואר והתנאי השמיני שימצא במלך המשיח הוא (י) שאליו גוים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד, רוצה לומר שלא בלבד יכנעו אליו בני ישראל, אבל גם שאר האומות יהיו נכנעים תחתיו, וכמו שאמר הזקן (בראשית מט, י) ולו יקהת עמים ואמר הנביא (לעיל ב, ד) ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וגומר, ואמר (לקמן מב, ד) ולתורתו איים ייחלו, וכמאמר הנביא צפניה (ג, ט - י) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד, מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי, ולזה יעד בכאן במלך המשיח, שהוא הנצר היוצא משרש ישי, הוא יעמוד לנס עמים כי כל יושבי תבל ושוכני ארץ יביטו בו, וילכו אחריו ויתמהו ממעשיו, כמו שיביטו האנשים בנס, שאחריו ילכו במלחמה כל אנשי המחנה, וזהו אליו גוים ידרושו כי ידרשו אותו, והוא לא ילך לדרוש אותם, וזהו אמרו והיתה מנוחתו כבוד רוצה לומר שלא יקנה הכבוד והשם הטוב מתוך המלחמות אשר יעשה, כי הם ידרשו אותו ויהיה הכל בשלוה לפניו, ועם כל זה מנוחתו מהמלחמות תהיה אליו כבוד גדול, יותר מהכבוד שקונים שאר המלכים במלחמות ובהליכתם הנה והנה. והנה קרא למלך המשיח שרש ישי, עם היות שקראו למעלה חוטר ונצר, לפי שלמעלה ביאר משפחתו ויחוסו, והוא היותו כבן ישי עצמו שהוא דוד, ולכן קראו חוטר היוצא מהגזע, ונצר שהוא הענף הגדול הפורה משרשיו, אמנם כאן יעדו שיאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, ובערך הבנים אשר יצאו ממנו ויעמדו במקומו ותחת אבותיו יהיו בניו קראו שרש ישי, רוצה לומר שיהיה הוא שורש לבניו שיצאו מחלציו מלכים, כמו שהיה ישי שרש לכל מלכי בית יהודה, ואפשר שכיוון בזה עוד שבתחילת מלכותו יעלה כיונק וכענף, ולכן קראו חוטר ונצר, ואחר כך יתרבה ויתחזק ויתגדל במלכותו עד שיהיה כשורש הגדול והחזק, וגם התואר והתנאי הזה לא נתקיים בבית שני, כי לא באו מלכים וגויי האדמה לדרוש אותם אם לא להחריבם.

התואר והתנאי הט' שימצא במלך המשיח ובימיו, הוא שיקבץ הקב"ה נפוצותיו ויביא נדחי ישראל, והם עשרת השבטים שהגלה מלך אשור ולא שבו עד הנה, וג"כ נפוצות יהודה שנפוצו בחרבן בית ראשון ובחרבן בית שני יקבצם, וימלוך עליהם יחד, וכמו שניבא על זה הנביא יחזקאל (טז, טז - יז) קח לך עץ אחד וגומר, וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידך, וביאר הנמשל שיתקבצו מלכות ישראל ומלכות יהודה ויתאחדו כלם, כאשר היו בימי דוד, ויהיה מלך המשיח מולך עליהם יחד, כמו שאמר (שם פסוק כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם, והנה קרא ישעיהו זאת הנבואה העתידה שנית בערך יציאת מצרים, לפי שגאולת בבל לא היתה גאולה, כי אם פקידה חלושה, וכמו שאמר (ירמיה כט, י) למלאת לחרבות ירושלם שבעים שנה אפקוד אתכם, וגם זו תשובה למינים שפירשו הנבואה הזאת רוחנית לנפש ולא גשמית כפשוטה, כי הנה הנביא אמר, (יא) יוסף ה' שנית והוא המורה שתהיה הגאולה העתידה דוגמת יציאת מצרים ומתדמה אליה בהיותה יציאה גשמית מעבדות לחרות, ואמנם פקידת בבל ידוע היא שלא נתדמה לגאולת מצרים בדברים רבים:

האחד, כי בגאולת מצרים נגאלו כל ישראל ולא נשאר שמה מהם אחד, אמנם בפקידת בבל לא שבו מכל השבטים, כי אם מעט מזער, וזה מבני יהודה ומבני בנימן, מאותם שהיו בבבל וגם לא כלם:

הב', כי בגאולת מצרים יצאו מעבדות לחרות בהחלט, אמנם בבואם מבבל היו תמיד בבית שני משועבדים, אם למדי ופרס ואם ליון ואם לרומי:

הג', שבגאולת מצרים כשיצאו משם, היה ביניהם ארון ושכינה נבואה ורוח הקדש אורים ותומים ואש מן השמים, אמנם בבית שני בפקידת בבל חסרו הדברים האלה כלם:

הד', שבגאולת מצרים נעשו להם נסים רבים ונפלאות עצומות שהיו נעשים כנגד כל ישראל, אמנם בפקידת בבל לא נעשו הפלאות ההמה כלל:

הה', שבגאולת מצרים היה המלכות והשולטנות לשבט יהודה קודם מלוך המלכים, ולבית דוד אחרי שמלכו ולא סר משבט יהודה, אמנם בפקידת בבל לא היה שם מלך מבית דוד ולא משבט יהודה, ומפני זה כלו לא היתה גאולה שלמה גאולת בבל.

והיתה גאולת מצרים גאולה ראשונה, ששם קנה הקדוש ברוך הוא את עמו קנין שלם, והגאולה העתידה תקרא גאולה שנית, לפי שתתדמה לגאולת מצרים בכל הצדדים, כי הנה יתקבצו שמה השבטים כלם, ויצאו לחירות מוחלט, ותחול בהם הנבואה ושאר הקדושות, ויתרבו האותות והמופתים, וימלוך עליהם מלך מבית דוד, ולכן נקראה הגאולה העתידה גאולה שנית וכמו שביאר, ואמר לקנות את שאר עמו, כלומר שאז יקנה השם את עמו, אשר ישאר מהגלות שהלך לאשור ולמצרים ולפתרוס ולכוש ולעילם ולשנער וחמת ולאיי הים, ואיי הים, הם ארצות המערב שבאו אליהם היהודים מחרבן בית ראשון, ומחרבן בית שני גם כן דרך הים באניות, וכן כתב רש"י ומאיי הים איי כתיים בני עשו, שיאסוף כלם ויקבצם ויגאלם, כמו שגאלם וקבצם והוציאם ממצרים והותרה בזה השאלה הו'. והממי"ם האלה מאשור וממצרים וגומר אינם דבקים עם מלת ישאר, שאם היה כן היה ראוי שיאמר אשר ישאר באשור ובמצרים בבי"ת, לא כמו שאמר מאשור וממצרים, אבל הם דבקים עם לקנות את שאר עמו, כי יקנה אותם מאשור וממצרים ומשאר הארצות אשר זכר, וידוע הוא שגם התנאי הזה לא נתקיים בבית שני, לפי שלא נתקבצו שם השבטים ולא באו שמה מהארצות אשר זכר כאן, כי אם מבבל בלבד, וגם לא כל אותם אשר היו בבבל כי אם מקצתם, כי העיקר מהם נשארו שמה, כמו שבא בספר עזרא ובספר יוסף בן גוריון.