אברבנאל על ישעיהו יא:ד

ושפט בצדק דלים בענין המשפט, ובענין התוכחה והלמוד יוכיח במישור לענוי ארץ, רוצה לומר כי אם היה שופט, כפי מה שיראה בטענות הבעלי דינין ודברי העדים, אולי יחטא בשפתיו, ואם יוכיח האדם כפי מה שישמע ממעשיו, אולי ינקש באמרי פיו, אבל בהיות משפטו ותוכחתו כפי נבואתו, ישפוט בצדק דלים ולא יחטא במשפטו, ויוכיח במישור לענוי ארץ, ולא ישגה בתוכחתו, וזכר העניים והדלים, וכל שכן העשירים והשרים. ויש מפרשים ושפט בצדק דלים שמלך המשיח דל לא יהדר בריבו, אבל עם כל דלותו ישפוט אותו בצדק, ושיוכיח את העשירים לענוי ארץ, רוצה לומר בעבור ענוי הארץ כשיגזלו אותם העניים יוכיחם על זה, וגם התנאי הזה לא נמצא בבית שני, כי שמה רבו הפריצים ותהי האמת נעדרת, ואין חסד ואין משפט בארץ.

התואר והתנאי הששי הוא בענין הנסים והנפלאות שיעשה מלך המשיח כנגד הטבע, כי מפני דבקותו בשם יתברך, יעשה אותות ומופתים בשמים ובארץ, וכבר נבא הנביא יואל שבזמן הגאולה, תתרבה הנבואה והנסים בקרב הארץ, שנאמר (יואל ג, א - ב) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלומות יחלומון ובחוריכם חזיונות יראו, וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי ונתתי מופתים בשמים ובארץ וגומר וראוי היה להיות כן לפי ששני החסדים האלה עשה השם יתברך עם עמו להפליא, והם, האחד בתתו להם נבואתו, לא עשה כן לכל גוי, וכמו שדרשו (ברכות ז, א) על (שמות לג, טז) ונפלינו אני ועמך בקש משה שלא ישרה הקדוש ברוך הוא נבואתו אלא על ישראל, והב' במעשה הנפלאות, וכמו שיעדו (שמות לד, י) כנגד כל עמך אעשה נפלאות, וכאשר בית קדשנו ותפארתנו היה לשרפת אש נעדרו ממנו שניהם, וכמו שאמר המתרעם על זה (תהלים עד, ט) אותותינו לא ראינו אין עוד נביא וגומר, ולכן היה משורת הדין, שבשוב ה' את שיבת ציון ישובו שני הדברים ההמה לקדמותם, רוצה לומר הנבואה והנפלאות, ולכן אחרי שיעד הנביא בכאן על נבואת מלך המשיח, ייעד שיעשו נסים ונפלאות, והוא אמרו והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, רוצה לומר שכאשר תמרוד ארץ מה במצות מלך המשיח, לא יצטרך לאסוף חיל ללכת להלחם בה, כי הוא בשבט פיו יכה אותה מכה רבה מבלי חרב וחנית, ואם איש אחד יחטא ויצטרך כפי הדין להמיתו באחת ממיתות בית דין, לא יצטרכו אנשים וכלים לעשותו, כי הוא עצמו ברוח שפתיו ימית הרשע ההוא ויענישהו, כי בהיותו גוזר על גוי ועל ממלכה או על איש מיוחד שימות, תרד אש מן השמים וישרפהו, או תבקע האדמה ותבלע אותו, או ימיתהו האריה והנחש ושאר הדברים משלוחי ההשגחה כמו שהיה ענין אליהו שאמר (מל"ב א, י) תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמישיך, וכן באלישע (שם ב, כד) ויקללם בשם ה' ותצאנה שתים דובים מן היער, וכן אמרו במדרש אומרים למשיח מדינה פלונית מרדה בך, והוא אומר יבא גובאי ויחריב אותה, והתנאי הזה גם כן מבואר שלא היה בזמן בית שני, כי לא נעשו שמה נסים ונפלאות ולא מתו הפריצים ברוח פי המלך אשר שם.

התואר והתנאי השביעי הוא ברוב השלום שיהיה בימיו בכל הארץ, וכמו שיעד עליו בפרשה השנית (לעיל ב, ד) ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, ולפי שהמלחמות בין האנשים לא יהיו כי אם לאחת משתי סבות, אם כדי לגזול אלו לאלו, ומפני החמס אשר ביניהם יבאו למלחמה, ואם בסבת הדתות והאמונות כרוב מלחמות אדום וישמעאלים, שהם בסבת חלוף האמונות אשר ביניהם, לכן אמר כדמות הקדמה למה שיאמר אחר כך, (ה) והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו, רוצה לומר שבימות המשיח ישובו הדברים לאיתנם הראשון, (ו) שלא יטרפו הבעלי חיים הטורפים, ולא יהיו נטרפים הבעלי חיים הבייתיים, אבל ישבו כולם בשובה ונחת, ושיהיה זה בלבד בארץ ישראל, כמו שאמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי שם יהיה פעל הנס ההוא, והיה הנס הזה מורה על רוב השלום, לא בלבד בין האנשים, כי אם גם בין הבעלי חיים הבלתי מדברים, וגם לפי שהבעלי חיים הטורפים עשאם האלקים כלי השגחתו להעניש בהם את הרשעים, ולכן בהיות שמלך המשיח ימית הרשעים ברוח שפתיו, ויתבטלו המלחמות והחמס והרשע מן הארץ, לכן לא יצטרכו אותם האריות והדובים והצפעונים ושאר הבעלי חיים הממיתים, וזהו אמרו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי בעבור ששם יהיה משפט המשיח והנהגתו, ולמה יקשה על הרב המורה לפרש הייעוד הזה כפשוטו, והנה התורה יעדה (דברים ז, כ) וגם את הצרעה וגומר, וכתיב (ויקרא כו, כב) והשלחתי בכם את חית השדה וגומר (דברים כח, מב) כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל, ובהפך אמר בברכות (ויקרא כו, ו) והשבתי חיה רעה מן הארץ, ואמר (הושע ב, כ) וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה, ונאמר (איוב ה, כג) וחית השדה השלמה לך, וזה כולו מוכיח שברצות ה' דרכי איש, גם הבעלי חיים הטורפים המזיקים לא יזיקוהו, לפי שהם כלי השגחתו, וחטא ממית ואין ערוד ממית, כמו שאמר השלם רבי חנינא בן דוסא, (ברכות לג, א) ומי שיכחיש הנס הזה, מה יאמר לענין דניאל בגובא די אריותא (דניאל ו, יז - כג) האם יפרשהו גם כן בענין המשל, זה אי אפשר אלא שהדבר כפשוטו, וכן אמרו בתורת כהנים (בחוקתי ח) וגר זאב עם כבש, זהו שאמר הכתוב (תהלים צב, א) מזמור שיר ליום השבת, למשבית מזיקין מן העולם, משביתן שלא יזיקו, ובאו שם על זה שתי דעות, האחד משביתן מן העולם, והאחר משביתן שלא יזיקו, ובין למר ובין למר הבינו הנס הזה כפשוטו, וכבר אמרו במשנה דאבות (פ"ה מ"ז) שלא הזיקו מעולם נחש ועקרב בירושלם, ומה המונע שלא יהיה כזה, ויותר מזה לימות המשיח שתמלא הארץ דעה את ה', והנה הידיעה בהפכים אחת, ואם במצרים לרשעת פרעה וסכלותו בדברי השם, בא הערוב על ארצו להשחית, לימות המשיח שתמלא הארץ דעה את ה', למה לא יסור רוע הבעלי חיים המשחיתים, ופירוש ומריא הוא מין ממיני השור וחלבו אסור.