אברבנאל על ישעיהו י:ז

והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב וגו' עד לכן ישלח האדון. עתה יבאר הנביא, שמלך אשור עם היותו כלי הקדוש ברוך הוא, שבט אפו ומטה זעמו, התגאה רוחו ומחשבתו הכוזבת וייחס ההצלחה לעצמו, והוא אמרו והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב רוצה לומר שאשור הנזכר לא ידמה בכחו המדמה כן, ושכלו ולבבו לא יחשוב, שהוא שליח וכלי השם, אבל יחשוב ההפך, ויאמר בלבו כי בכחו ובעוצם ידו היה די, להכרית ולהשמיד גוים בלתי מעטים אבל רבים, (ח) כי יאמר בלבו הלא שרי יחדו מלכים, רוצה לומר שעבדיו ושריו היו מלכי ארץ, ואחרי שהמלכים היו משועבדים אליו, הנה היה כחו עצום, ויביא משל ודוגמא מארצות אחרות אשר כבש בתקפו וגבורתו, והוא אמרו (ט) הלא ככרכמיש כלנה ר"ל הלא כמו שהיה ארץ כרכמיש, כן היה ארץ כלנה, לפי שכבש אותם, אם לא כארפד חמת, והוא נאמר בתמיהה כלומר אם לא עשיתי לחמת מה שעשיתי לארפד, וכן אם לא עשיתי לדמשק מה שעשיתי לשמרון.