אברבנאל על ישעיהו י:ו

ולכן אמר בגוי חנף אשלחנו, שהוא ישראל, וקראו חנף לפי שהזקנים ונביאי השקר היו מחניפים את ישראל, כמו שאמר למעלה ויהיו מאשרי העם הזה מתעים, ועל עברתי אצונו שהוא ישראל עצמו, כי עברת השם בערה בם, ויונתן תרגם עם עברתי, מפני שעברו תורתו והיה שליחותו לשלול שלל ולבוז בז של ישראל, ולשומו מרמס כחומר חוצות, והוא משל לחרבן ולגלות ישראל בשמרון אשר יעשה בהם. הנה התבאר מזה, שכמו שעמוס זכר ד' התראות שעשה הקב"ה לישראל, באותם העונשים שהענישם זה אחר זה, ובכל אחת ואחת אמר, ולא שבתם עדי נאום ה', ואחר כך אמר הכון לקראת אלהיך ישראל שיכין עצמו לגלות, ונשא עליהם הקינה באומרו, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, ככה ישעיהו הביא וזכר כאן ד' התראות ההם עצמן, ועל כל אחת ואחת מהן אמר, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה, ואחרי ד' ההתראות ההם זכר הגלות והחרבן הבא עליהם באומרו, הוי אשור שבט אפי וגומר, בגוי חנף אשלחנו וגו' כמו שפירש, כי בזה המאמר האחרון זכר הגלות והחרבן משמרון, לא כמאמרים הקודמים, ולכן אחרי אמרו הוי אשור שבט אפי לשלול שלל ולבוז בז וגומר, לא אמר עוד בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה, לפי שלא היה זה כבר מכלל ההתראות, כי אם העונש האחרון התכליתיי, והותרו בזה שתי השאלות הרביעית והחמשית.