אברבנאל על ישעיהו י:י

כאשר מצאה ידי לממלכות האליל ופסיליהם, רוצה לומר מירושלם ומשמרון, רוצה לומר כאשר מצאה ידי וכחי לעשות לממלכות האליל ופסיליהם, והם הארצות אשר כבשתי שלא הצילו אותם הפסילים שלהם, כן אעשה לירושלם ולשמרון, לפי שכחם וגבורתם יגבר על כח אלהיהם, כאשר גבר על פסילי שאר הארצות, ולפי זה ישמש מ"ם מירושלם ומשמרון במקום למ"ד, כאלו אמר כאשר מצאה ידי לממלכות האליל ופסיליהם, תמצא לירושלם ולשמרון, ויש מפרשים שהרשעים שהיו בירושלם ובשמרון, היו עושים ומוכרים פסילים לשאר המלכיות, ושלכן היה אומר מלך אשור, כאשר מצאה ידי לממלכות האליל עם היות שפסיליהם היו מירושלם ומשמרון, וכאשר עשיתי לשמרון, ותהיה גזרת הכתוב כן אעשה לירושלם ולעצביה, והיותר נכון אצלי שהמ"ם הזה מ"ם היתרון, כמו (שופטים ה, כד) תבורך מנשים (תהלים מה, ח) שמן ששון מחבריך, יאמר כאשר מצאה ידי לממלכות האליל ופסיליהם שהם יותר מירושלם ומשמרון, רוצה לומר שפסיליהם הם יותר מפסילי ירושלם ושמרון, (יא) וכאשר עשיתי לשמרון ולאליליה, כן אעשה לירושלם ולעצביה, וזה היה גזרת המאמר, כי היתה מחשבתו כי כמו שגברה ידו על שאר הממלכות ועל שמרון, יגבר על ירושלם בהכרח.

ואמר הנביא שלא תקום ולא תהיה עצתו, כי הנה השם יתברך (יב) כאשר יבצע את כל מעשהו, רוצה לומר כאשר ישלים להחריב שמרון, וכל הפושעים אשר במלכות ישראל שהוא מעשהו הנכסף אצלו לעשות בהר ציון ובירשלם, מיד יפקוד על גודל פרי לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו, והפקידה תהיה שיחריב גם אותו ואת כל חילו כמו שיבאר, והנה אמר אפקוד בלשון מדבר בעדו, והיה ראוי שיאמר יפקוד ה' אשר זכר, לפי שהנביא מדבר בלשון האל כשליח המדבר בעד שולחו, ואולי שהנביא עצמו אמר ובהר ציון ובירושלם אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור, כי באותם המקומות המקודשות ירבה התפלה והתחנה לפני השם שינקום נקמתו, מגודל לבב מלך אשור ורום עיניו שהיה מתהלל ומתפאר שהכל היה מאתו ובידו. והוא אמרו (יג) כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי, ר"ל שהמלחמה תצטרך שני דברים הכרחיים, וכמו שאמר (מל"ב יח, כ) רבשקה עצה וגבורה למלחמה, וששניהם היו בידו אם לכח כמה שאמר, בכח ידי עשיתי, ואם לענין העצה אמר, ובחכמתי כי נבונותי וכמאמר שלמה (משלי כד, ו) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, ולהגיד שממלכתו היתה כוללת לכל הכפה אמר, ואסיר גבולות עמים, רוצה לומר שעם היות שיש לכל עם ועם בארצותם לגויהם גבולים ידועים, הנה הוא לפי שכבש כל הממלכות יסיר גבולם המיוחדים, ויעשה מכולם גבול אחד, ולדעת יונתן אמר זה, לפי שסנחריב בלבל את העולם, והעביר העם בערים ממלכות למלכות אחר כדי שלא ימרדו בו, וכמו שעשה יוסף במצרים, וזהו ואסיר גבולות עמים ואמרו, ועתודותיהם שושתי, ר"ל הזמנותיהם שכל מה שהיה מזומן להם לצרכיהם לעתיד, שסה ושלל, ואומרו ואוריד כביר יושבים, רוצה לומר שיוריד וישפיל לארץ היושבים כביר, כלומר בחוזק ובבטחון, ואפשר לפרש ועתודותיהם שוסתי על נבואותיהם שהיו בוטחים העמים בהם, שהוא עם רב כחו יכחישם וישסה אותם בכובשו הארצות ההם, ומי שמצאה ידו כל העולם נוח לו לכבש הקן שהוא מופקר לכל, כי כן היו חיל העמים לפניו, וכמו האדם העוזב בצים עזובות בקן, כן היה לפניו כל הארץ. והוא אומרו (יד) ותמצא כקן ידי לחיל העמים, כי מצא אותם בבטיחה כמו הקן, וכאסף ביצים עזובות, רוצה לומר כמאסף הבצים העזובות בקן אשר זכר, כן כל הארץ אני אאסוף, וכאלו לא היה שם עוף נודד כנפיו להציל הקן, ופוצה פה ומצפצף לצעוק עליו, כי הענינים האלו יעכבו הלוקח מקחת את הקן, אבל הוא לא היה כן, כי לא מצא מי שילחם כנגדו, ואף לא מי שיטיח דברים כנגד כבודו, כי לפי שדמה הגולים לקן הצפרים ולבצים העזובות אמר לשון זה.

ועל זה התרעם הנביא באומרו (טו) היתפאר הגזרן על החוצב בו, ר"ל הנה אשור לא היה הפועל האמתי בחרבן מלכות ישראל, אבל היה כלו כמדרגת הגרזן, והשי"ת הוא היה החוצב האמיתי באותו פעל, וכמו שהגרזן אינו ראוי שיתפאר על החוצב בו, לומר שהוא הפועל האמתי בכריתה, ולא גם כן יתפאר המשור, והוא המגרה על מניפו, שהוא האדם, ככה לא היה ראוי שיתפאר מלך אשור שהוא הכלי, על הש"י שהוא החוצב האמתי והפועל והמניע אותו, ולפי שהביא בזה הנביא שני משלים מהגרזן ומהמשור, ביאר הענין באמרו, כהניף שבט את מרימיו, רוצה לומר כי בהרים השבט לא תרים הוא את עצמו, רק מרימיו יניפוהו, ויהיה אומרו את מרימיו כמו עם מרימיו, וכן (שמות א, א) את יעקב איש וביתו באו, כהרים המטה שאין פעל ההרמה לעץ, כי אם לאדם כן היה סנחריב שקראו השם שבט אפי ומטה זעמי, שאין השבט ולא המטה פועל מעצמו, כי ההכאה וההרמת יד האדם עושה אותה לא העץ, וזהו אמרו כהרים מטה לא עץ, ויש מפרשים אם יתגדל המשור על מניפו בקלות כהרים שבט, ולא שיתגדל על מרימיו שמרימים אותו בקלות כהרים מטה קל, לא כהרים עץ כבד. ואפשר עוד לפרש שהכלי ביד הפועל בו ישנו על שני פנים, או הוא כלי מת יניעהו הפועל כגרזן וזולתו מכלי האומנים, או הוא כלי חי יניע עצמו את מניעו, כשבט עבד המלך ומשרתו, ששבט העבד ההוא ושררתו הוא כלי, אבל הוא כלי חי, וזהו שאמר, היתפאר האיש אשר הוא כגרזן ביד החוצב בו או כמשור ביד מניפו שהם כלים, כשיאמר שהוא מניף עצמו כהניף שבט שהוא הכלי החי, שלא לבד הוא מניף את עצמו כי גם את מרימיו ולהשלים הביאור אמר כהרים מטה לא עץ כי המטה מצד שהוא מטה ומרים את מרימיו לא מצד שהוא עץ, והיה לו לסנחריב לדעת כי הוא בידי כעץ, והיכולת אשר בידו הוא המטה, ואין לו להתפאר על המטה הזה, אבל המטה יתפאר עליו, והוא מאמר קצר והכוונה בו ידועה.