אברבנאל על ישעיהו י:טז

לכן ישלח ה' צבאות במשמניו רזון וגו' עד והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד וגומר. לפי שאשור התפאר ויחס הכח והכבוד לעצמו, לא לשם יתברך שהוא האדון עליו והנותן אליו כח לעשות חיל, לכן הוא ית' שהוא האדון האמתי ולא סנחריב ישלח במשמניו, רוצה לומר בגבוריו השרים השמנים והחזקים, ישלח בם חרון אפו והעדר הכח, ויהיה זה בשימותו כולם, והוא על דרך (תהלים עח, לא) ויהרוג במשמניהם, ותחת כבודו, רוצה לומר תחת שהיה מתכבד ומתגאה בעצמו, יהיה עונשו שיקד יקוד כיקוד אש, רוצה לומר ששרף אותם מלאך האלהים, כמו שישרוף האש העצים הדקים, ובפרק אלו קשרים (שבת קיג, ב) אמר ר' יוחנן תחת כבודו ולא כבודו ממש, רוצה לומר שנשרפו גופם ונפשם כל אשר תחת כבודו, הוא תחת הלבוש של כל שמן ושמן מאותם אשר זכר, ונקרא המלבוש כבוד לפי שהוא מכבד את האדם, יגיד הכתוב שאש ה' יכנס בהם וישרוף אותם, וכל זה יהיה תחת מלבושיהם, כי היו נשארים בגדיהם קיימים מבלי שיזיקם מוקד האש, ויש מחלוקת לחכמים ז"ל בפרק חלק (סנהדרין צד, א) כי מהם אמרו שגופותיהם ונפשותיהם נשרפו, ויורה על אמתת הדעת הזה, אומרו ותחת כבודו יקד יקוד, ויש מי שאמר שהיו נפשותיהם נשרפות וגופותיהם קיימים, והכתוב מורה גם כן על הדעת הזה שאמר (מל"ב יט, לה) וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים, ואף על פי שבגמרא לא הוכיחו הדעות מהפסוקים האלה, הנה הם מוכיחים עליהם, והרב רבי קמחי רצה לפרש בין שני הדעות באומרו כי נשרף קצת גופם, ולא מצאתי פשר דבר בדעת הזה, כי כבר יתחייבו לו הספיקות שיפלו בדעות עצמם, ולכן נראה שנשרפו איבריהם הפנימיים ורוחם עם הקדחת השורפת ששלטה בהם המתלהבת בלב, ולפי שהאיברים החיצוניים נשארו אמר, והנה כולם פגרים מתים, כי הפגר הוא חיצוניות הגוף הנראה לעינים, וצדק גם כן דעת האומר שנשרף הגוף והנפש, במה שנשרפו האיברים הגופנים הפנימיים שבהם, ועליהם אמר ותחת כבודו יקד יקוד, ועל אותם האיברים הפנימיים אמר מנפש ועד בשר יכלה, וכלל המאמר שבזה יודיע הקדוש ברוך הוא אל סנחריב ועמו, שהוא האדון והפועל האמתי ולא אחר.

וזכר שעם זה לכל בני ישראל אשר בירושלם יהיה אור במושבותם חיים ברכה וכבוד והוא אומרו (יז) והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה, רוצה לומר שהשם יתברך שהוא אור בערך ישראל, כמו שאמר (לעיל ט, א) העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, בערך סנחריב יהיה לאש, ובמדרש שוחר טוב דרשו אור ישראל על חזקיהו וקדושו על ישעיהו ושאר הצדיקים אשר היו עמו, לפי שבזכותם באש ה' יבא ובלהב, ואכלה שיתו ושמירו של מלך אשור ביום אחד, והוא משל לאנשי החיל וגבוריו שהכאיבו את ישראל והשחיתום, כשמיר וכשית וכקוצים המכאיבים, ורש"י פירש אור ישראל על התורה, וקדושו הקדוש ברוך הוא, רוצה לומר שבזכות תורת אנשי חזקיהו ואנשי דורו, ורחמי השם יתברך הגינו על ירושלם ולכן יצא הקצף מלפני השם והנגף השורף במחנה אשור.