אברבנאל על ישעיהו א:כו

עוד יעדם שלא יגלו בעת ההיא כי עוד מעט בימי חזקיהו ובנו ישוב כבודם לאיתנו, ועליו אמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה, וזה יהיה אחרי שתקרא ירושלם עיר הצדק קריה נאמנה, ר"ל שישובו בני יהודה ויושבי ירושלם מדרכיהם הרעי' ויתדבקו באלקיה', (כז) שאז ציון במשפט תפדה, והפדיון היה מידי סנחריב כשבא עליהם בימי חזקיהו כמו שיזכור אח"ז, ושביה שהם בני ירושלם ששבו אל ה', יפדו מתחת ידו בצדקה אשר תמצא ביניהם, ואחרי הזכר מה שיקרה לבני יהודה, (כח) זכר עונש בני ישראל עובדי העגלים, ועליהם אמר ושבר פושעים וחטאים יחדו ועוזבי ה' יכלו, רוצה לומר שבר הפושעים והחטאים שהם מלכות ישראל, לא יהיה לשעורין, אבל יחדו יהיה, וביאר מה יהיה השבר ההוא באמרו ועוזבי ה' יכלו, רוצה לומר שיגלו מעל אדמתם בימי הושע בן אלה, (כט) ונתן הסבה למה תבא כ"כ מהרעה על בני ישראל, וג"כ מהצרות לבני יהודה בימי אחז, באמרו כי יבושו מאילים אשר חמדתם וגומר, הפסוק הזה זר מאד כי הוא מדבר פעם נסתר במלת יבושו ופעם נכח במלת חמדתם, וכתב הרד"ק שכן דרך הכתוב לדבר פעם לנוכח ופעם לנסתר, ואמת הוא אבל אין המלט מהיותו זרות עצום, וכמו שכתב האפוד בספר הדקדוק ראוי שנשתדל תמיד לישב הזריות האלה אם אפשר, ומה שלא נוכל לישבו ולתת בו טעם מספיק שנדע שהוא מפאת חסרוננו, לא שיהיה הזרות הזה בכתבי הקדש מבלי סבה חלילה. ומה שראוי בפסוק הזה שנאמר הוא, שאמר הנביא בדברו עם בני יהודה בעד בני ישראל כי יבשו, רוצה לומר שבבואו כשואה פחדם של מלכות ישראל אשר זכר יבשו ויכלמו מהאלים אשר עבדו בהם ע"ז, וכמו שאמר תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה, ואמר אשר חמדתם כנגד בני יהודה שהיה עמהם הדבור והתוכחה, רוצה לומר כי יבשו בני ישראל מהאלים אשר אתם בני יהודה גם כן חמדתם אותם, וכן תחפרו גם אתם מהגנות אשר בחרתם להתקדש בם, וכמ"ש המתקדשי' והמטהרים אל הגנות, (ל) ולכן היה משורת הדין שיהיו אלו ואלו כאלה נובלת עליה וכגנה אשר מים אין בה, ר"ל שיענשו מדה כנגד מדה, כי תחת שעבדתם האליל תחת האלה, תהיו כאלה הנובלת העלין אשר לה שתשאר ערומה מבלי בניה, ותחת הגנות אשר בחרתם לעבוד בהם ע"ז, תהיו כגנה אשר מים אין לה שלהעדר המים יבשו ירקותיה וזרועיה, והוא משל לאבוד השרים והעם להעדר התורה, (לא) ואמר והיה החסון לנעורת ופועלו לניצוץ, כפי דעת המפרשים על הפסל שקורין אליל, להיותו לדעתם חזק ותקיף במעשיו, ופועלו שהוא פועל הפסל, והנעורת הוא הפשתה החלושה שינערו אותה מהפשתה החזקה, שישרפו אות' בעבור שלא הועילו להם. ויותר נכון הוא כפי מה שפירש יונתן, החסון על המלך או החזק שברשעים ההם, ויאמר שהוא ישרף מהרה כפשתה, ופועלו רוצה לומר פעולתו ורשעתו, יהיה לניצוץ שהוא שלהבת האש, ועם היות שאינו חטף קמץ כי אם מלא פועלו בחולם, כבר מצאנו במקרא רבים כן ואומרו ובערו שניהם יחדו ואין מכבה, רוצה לומר שלא יהיה אדם שירחם עליהם: הנה התבאר מזה שהנביא ייעד ברעות כפי מה שקרו, אם מה שהיה בימי אחז ואם מה שהיה בימי חזקיהו מהטוב בהצלתו מידי סנחריב וגם מחרבן שומרון שהיה בימיו: והותרה עם זה השאלה הששית אשר העירותי ונשלם פירוש הנבואה: