אברבנאל על ישעיהו א:כב

ולפי שדבר המטבע הוא כולל אל המדינה ולכל אנשיה בטובתן וברעתן, לכן האשימם שהיו משקרי' המטבע הרגיל ביניהם ומערבים עם הכסף נחשת ועפרות, וגם הכסף אשר היו עושים הצורפים בכלים לא היה כסף נקי כי אם מעורב ומשוקר, וזהו כספך היה לסיגים, ובבמדבר רבה (ז, א) אמרו עין הרע שלט בכסף שהוציאו ממצרים שנעשה סיגים, גם זכר שבענין המזונות היה נמצא ביניהם שקרות רב, והוא אומרו סבאך מהול במים, וחז"ל דרשו כספך היה לסיגים על מחצית השקל שהיו נודרים בכל שנה ושנה, שלא היה כסף נקי כראוי, וסבאך מהול במים על הייין שהיו מנסכין ע"ג המזבח, (כג) והאשים ג"כ את השרים והמנהיגים שהיו סוררים וחברי גנבים, רוצה לומר סוררים נגד ה' וסרים מדרך הישרה, וכלם היו חברת גנבים, וכל כללותם היה אוהב שחד ורודף שלמוני', שהוא השוחד שיקחו משני בעלי הדין. וכבר אחז"ל מעשה באדם אחד שנגנב טליתו והלך לקבול עלה לדיין ומצאו מוצע על גבי מטתו, והוא המורה שכל מאויים והשתדלותם היה לגזול, ולהיות זה מנהגם לא ישפטו היתום, כי לא היה דעתם להטיב לשום אדם, ובעבור זה ריב אלמנה לא יבוא אליהם, כמו שדרשו חז"ל בפסיקתא שהיתה האלמנה הולכת לפני הדיין למשפט ופגעה ביתום שהיה בא וצועק מהם על אשר לא עשו לו משפט וכאשר הגיד זה היתום לאלמנה חזרה היא מדרכה ולא רצתה לבוא לפני השופט בחשבה שלא יעשו לה משפט כמו שלא עשו ליתום, לכן אמר וריב אלמנה לא יבא אליהם: