אברבנאל על ישעיהו א:יח

לכו נא ונוכחה וגו'. פירשו המפרשי' לכו נא ונוכחה שנתוכח עם האל עד שנדע מי סרח על מי, וכן דרשוהו בפ' ר' עקיבא (שבת פ"ט ב) דרש רבא לכו נא בואו נא מיבעי ליה, יאמר ה' אמר ה' מיבעי ליה, לעתיד לבוא אומר הקב"ה לישראל לכו נא ונוכחה, יאמרו לפניו רבונו של עולם אצל מי נלך, אצל אברהם שאמרת לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ולא בקש רחמים, אצל יצחק שבירך את עשו והיה כאשר תריד, אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד עמך מצרימ' ולא בקש רחמים, אצל מי יאמר ה' אין אנו רוצים כי אם אצלך, אמר הקב"ה הואיל ותליתם בי עצמיכם אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ע"כ. וכפי זה הדרך ראוי לפרש שאם ימצאו חייבים מתוך הויכוח יתן להם מקום לשוב בתשובה ואם יהיו חטאיהם כשנים שהוא כתם אדום חזק האדום וקשה ללבנו, כשלג ילבינו ולא ישאר בהם מכתם החטא רושם כלל, ודמה החטא במראה האדומה, לפי שסבתו החמר ורתיחת הדם האדום, ותולעת ושני הם שמות נרדפים נאמרים על האודם החז', והצמר והשלג הם משלים לטהרה וללובן החזק, והביא שני משלים בדבר א' זה אחר זה, כי כן דרך הנביאים, כמאמר (עמוס ג, ד) הישאג אריה ביער היתן כפיר קולו, וכן רבים זהו פי' הכתובים האלה לדעת חז"ל. אבל לא מצאתי אני שיזכור בכתוב ענין הויכוח, ר"ל אם ינצח השם יהיה כך ואם אנחנו ננצח יהיה באופן כך, ולכן לא נחה דעתי לפרש הכתובים האלה על ענין הויכוח. והנכון אצלי שבעבור שהנביא הרבה להוכיח את בני יהודה וירושלם וקראם קציני סדום ועם עמורה זרע מרעים בנים משחיתים, חשש אולי יתייאשו מהתשובה, ולכן דבר על לבם לכו נא ונוכחה, כאלו אמר אחי ורעי נלך עתה ונקבל התוכחה בשובנו אל הש', כי זהו ענין קבול התוכחה באמת, וכלל עצמו עמהם דרך מוסר, כי גם הנביא אמר על עצמו בחזקת היד ויסרני מלכת בדרך העם, והודיעם שאעפ"י שיהיו חטאים כשנים כלומר אדומים מדם ההרוגים והעשוקים, מיד בקבלם התוכחת ילבינו כשלג וכצמר ולא ישאר להם רושם כלל כי מראת הלובן מורה על הטהרה. וגם נוכל לפרש כשנים על שנים ממש, וכן דרשו חז"ל (שבת שם) א"ר יצחק אמר הקב"ה לישראל אם יהיו חטאיכם כשנים ההלו שבאות מסודרות מששת ימי בראשית ועד עכשיו כשלג ילבינו. וכפי זה הדרך נראה לי לפרש הכתוב כן, אם יהיו חטאיכם כשנים, ר"ל שאעפ"י שיהיו זקנים בחטאתם שגדלו עליהם והורגלו בהם שנים רבות, הנה בשובם אל ה' ובקבלם התוכחת מיד כשלג ילבינו, ואמר זה על התמדת העונות וזמנם. עוד אמר על איכותם, ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו, ולא די שלא ימצאום הצרות והרעות אשר יעד עליהם, (יט) אבל אם יאבו וישמעו דברי תוכחתו, טוב הארץ תאכלו, ולא יאכלו אותו הזרים כאשר אמר למעלה: ואמר הארץ בה"א הידיעה לרמוז לארץ ישראל, (כ) אבל אם לא יקבלו אותו, וזהו ואם תמאנו ומריתם, יתקיים הייעוד הרע עליהם שחרב יאכלם, כי ה' דבר ויתקיימו דבריו על כל פנים, הנה אם כן בצדקתם יאכלו טוב הארץ וברשעתם חרב יאכלם, וכן דרש רבי שמעון בן לקיש אם זכיתם תאכלו אתם ואם לא יאכלו אתכם המלכיות: