אברבנאל על ישעיהו א:יד

ואמר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי. לפי שהיו מתקבצים בימי החגים שהיו עושים מעצמם לעבודות האלהות הזרים שהיו עובדים, לכן אמר החדשים והמועדים אשר אתם עושים מעצמכם, כמו שאמרו בעגל (שמות לב, ה) חג לה' מחר, אותם שנאה נפשי והיו עלי לטורח ונלאתי נשוא אותם כאשר נשאתי עד הנה. ולא זכר השבת, לפי שעובדי ע"ז לא היו עושים שבת מעצמם כי אם מועדים וחדשים, ומזה תדע שלא אמר חדשיכם ומועדיכם על מועדי ה' מקראי קדש אבל על החדשים והמועדים שהם היו עושים להתקבץ בהם לאכול ולשתות ולעבוד ע"ז. וכן אמרו במדרש תנחומא (פנחס יז, א) שאל גוי אחד את ר' עקיבא למה אתם עושים מועדים לא כן כתיב חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, אמר לו ר' עקיבא אלו נאמר חדשי ומועדי שנאה נפשי הייתי אומר, אלא חדשיכם ומועדיכם אותם מועדות שעשה ירבעם שנאמר (מלכים - א יב, לב) ויעש ירבעם חג בחדש השמיני, אבל המועדים האלו אינם בטלים לעולם שנאמר (ויקרא כג, ב) אלה הם מועדי. ואפשר לפרש גם כן ששנא המועדים והחדשים שזכרה התורה שהם היו עושים, לפי שהם היו כלם לאכול לשבעה ולמכסה עתיק ולא היו בהם מזכירים את השם ועובדים אותו כלל, כי גם בהיותם בטלים באותם הימים ואוכלין ושותין יין היו מכים אלו לאלו באבן או באגרוף, וכאלו היו אותם הימים המקודשים בעצמם יהיו בבחינת מעשיהם סבות העונות והפשעים והיו עליהם סרסורי עבירה, ולכן אמר ששנא נפשו אותם, והותרה עם זה השאלה הה': ויונתן תרגם נשוא מלשון סליחה וכפרה, כאלו אמר נלאיתי מלכפר בעדכם שכל היום אתם פושעים בי ואני סולח. ואחר שגדף וחרף קרבנותיהם, (טו) דבר כנגד תפלותיה', שהיו מתפללי' בבית המקדש וחושבי' שבהם יתרצו לפני האל ועל זה אמר ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם, ר"ל כשתתפללו וכפיכם פרושות השמים לא אשגיח בכם ולא אשמע תפלתכם, והוא אמרו גם כי תרבו תפלה אינני שומע, לפי שידיכם דמים מלאו, כלומר מדם ההרוגים והעשוקים, כי הנה הכופר ועושק יקרא גם כן דם, כמו שנאמר ויקר דמו בעיניו. ואם פירשנו בפרשכם כפיהם וגם כי תרבו תפלה על הכהנים בתפלתם ונשיאות כפיהם, יהיה אמרו ידיכם דמים מלאו, שהיו הכהנים לוקחים שחד ולוקחים נפשות בני אדם, ואין קטיגור נעשה סניגור, והיה כלל הדברים שאין הקרבנות והמנחה והקטרת ולא תפלה ונשיאות כפי הכהנים הוא הדבר אשר יבחר ה' אם לא יצטרף לזה תיקון המעשים ועשיית המצות, (טז) ולכן אמר מיד רחצו הזכו, ר"ל צריך שתרחצו עצמיכם ותזכו אתכם מלכלוך המעשים ומעשה העבירות ותחדלו מהרע לשום אדם, כי זהו כולו זכוך הנפש וטהרתה, ולכן אמר רחצו הזכו בלשון צווי, (יז) ואחרי הטהרה תלבשו בגדי ישע ותעדו עדי המדות המשובחות, והוא אמרו למדו היטב דרשו משפט, ר"ל למדו להטיב לאחרים שהוא הפך חדלו הרע, ודרשו תמיד הדברים הישרים והמשפט בעצמו מצד שהוא היושר, ותאשרו החמוץ והעשוק. וכתב הראב"ע שבמלת אשרו האלף במקום יו"ד. ויותר נכון לומר שהוא מלשון (בראשית ל, יג) כי אשרוני בנות, יאמר שהחמוץ הגזול יאשרוהו ויתקנוהו. ולפי שהיתום והאלמנה אין בשער מי שידבר בעדם, אמר שפטו יתום ריבו אלמנה. ואיפשר לפרש למדו היטב על עיון התורה, שהוא הטוב האמיתי כמו שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם, ודרשו היטב על המדות הישרות והמשובחות, ולא די שתעשו זה לבד בעצמיכם אבל גם כן שתישרו ותאשרו החמוץ, וכל עושק שיעשה אדם אחר תאשרוהו, ותשפטו היתום ותריבו בעד האשה האלמנה אשר אין לא גואל. וחז"ל דרשו בפסיקתא (רבתי מ, ו) עשרה אזהרות הללו של לשון תשובה כנגד עשרת ימי תשובה וכנגד עשרה מלכיות זכרונות ושופרות וכנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם וכנגד עשרת הדברות. הנה א"כ הודיע הנביא בפרשה השנית הזאת ששלימות האדם אינו בקרבנות ובתפלות כי אם בשלימות הדעות והמדות, ושאר הדברים הם על הכוונה השנית מכוונים לכוונה הזאת ולתכלית האמיתי הזה הראשון: