אברבנאל על שמואל א כח:טו

ויאמר שמואל וגו'. הנה שמואל אמר לשאול למה הרגזתני להעלות, ואין פירושו שהרגיזו אותו ממנוחתו הנפשיית כדברי המפרשים, כי אם שהעלה את גופו כדעתי, והיה הרגזו בהתיחדו עתה הגוף המקודש אשר לו שהיה בחייו מעון לשכינה עם כח השד. ואמרו חכמינו ז"ל במסכת חגיגה פרק קמא (דף ד' ע"ב) אמרו פחדתי מיום הדין והייתי סבור שהיו קוראים אותי לדין. ר' אליעזר כי מטי להאי קרא ויאמר שמואל למה הרגזתני להעלות אותי, בכי ואמר מה שמואל הצדיק היה מתירא מן הדין, אנו על אחת כמה וכמה? ושאול הודה לו בהיותו רשע ופשע מה ששאל באוב, אבל אמר שההכרח הביאהו אליו, וזהו צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי, ואם תאמר שהיה לי לשאול באלקים, דע שאלקים סר מעלי ולא ענני וגו', רוצה לומר שעם היותי בימים הראשונים נמנה מכלל הנביאים עתה נעדרה ממני השפע ואיני מנבא כלל, וגם לא ענני על ידי נביאים אחרים ואפילו בשואלים בחלום, והנה שלא זכר שלא ענהו באורים ותומים, לפי שלא היו עמו, כי אביתר הוליכם בידו כאשר הלך אצל דוד. וחכמינו ז"ל אמרו במסכת ברכות (פרק א' י"ב ע"ב) שנתבייש לומר לפני שמואל באורים, לפי שהרג נוב עיר הכהנים, ואמרו שעל אותה בושה נתכפר לו עונו, ושלכן השיבו שמואל מחר אתה ובניך עמי, מאי עמי? במחיצתי: