אברבנאל על שמואל א כ:כד

ויסתר דוד בשדה וגו'. ספר הכתוב שדוד הלך ליסתר בשדה כמו שהסכים עם יהונתן, ויהי ביום החדש, רוצה לומר הראשון, (כה) והמלך ישב על השלחן אשר שם הלחם לאכול. וי"ת וישב המלך על מושבו, ואסחר מלכא על שווייה, לפי שהיה מנהגם לאכול במסבה על המטה, אבל פשט הכתוב לא יעיד לזה דבר כי אם שישב שאול על מושבו והוא המקום הראוי והמיוחד לו בשלחן כפעם בפעם, אל מושב הקיר, ר"ל שהיו גביו סמוכות לקיר שהוא המקום הנכבד בשלחן ומה שאמר ויקם יהונתן, פירשו שהיה שאול בראש השלחן והיה המנהג שהיה דוד יושב אצלו ויונתן אצל דוד ואבנר אצל יהונתן, וישב עתה המלך במקומו ויונתן במקומו ואבנר אחריו, וכאשר נפקד מקום דוד שלא בא, לפי שלהעדרו נשאר יונתן סמוך לאביו בלי אמצעי, ולא היה ראוי לישב במקומו סמוך עם מקום אביו, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (עיין רש"י) אין דרך בן ליסב אצל אביו, ודוד היה בין שאול ויהונתן מזה הטעם בעצמו, ולכן קם עתה יהונתן ממקומו וישב אבנר מאותו צד שהיה שם שאול, באופן שיהיה אבנר בין יהונתן ושאול אמצעי ביניהם, ועם הבלבולים והנסיעות האלה שעשו נפקד מקום דוד והרגישו בחסרון ביאתו, והנה יהונתן הוצרך לישב ולקום ממקומו ולא ישב בתחלה כראוי, כדי שלא יבין אביו כי הוא היה יודע בדבר והוא בעצה שיברח דוד, (כו) ועל כל זה לא דבר שאול מאומה ביום ההוא לפי שאמר מקרה הוא, רוצה לומר מקרה קרה לדוד שלא בא ואותו מקרה הוא בלתי טהור, רוצה לומר שהיה דוד טמא מקרה לילה. או ששמש מטתו ויטמא עד הערב, או מטומאה אחרת ואין ראוי לאכול על שלחן המלך הטמא והטהור יחדו, והוסיף לומר עוד כי לא טהור, ואינו חוזר אל המקרה שזכר, אבל הוא חוזר לדוד, רוצה לומר אינו מהתימה אם קרה לו מקרה שאינו טהור, לפי שדוד אינו טהור בעצמו והוא מחשב ומתמיד בענין ניאוף, ולכן קרהו אותו המקרה הבלתי טהור כי רעיוניו על משכביו סליקו, או שמש מטתו יותר מהראוי: