אברבנאל על שמואל א כ:כו

ואמנם ביום מחרתו, והוא היום השני מהחדש כשישב המלך לאכול נפקד באותו הדרך עצמו מקום דוד, ואז שאל אל יונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם? והנה היה מרוב שנאתו שלא קראו בשמו כי אם בן ישי למעטו ולהקל בכבודו (כח) ויונתן ענהו נשאול נשאל דוד מעמדי, רוצה לומר הלך דוד לשמוח עם משפחתו בבית לחם עירו, ולא הלך בלי רשות כי ממני לקח רשות בלכתו שמה (כט) וזכר שאמר דוד לו שתי סבות כאשר שאל ממנו רשות ללכת, האחת אמרו שלחני כי זבח משפחה לנו בעיר, והשנית אמרו והוא צווה לי אחי אמלטה נא ואראה את אחי, רוצה לומר שמלבד הזבח היה חפץ לראות את אחיו בארץ ומפני כן לא בא אל שלחן המלך. או יהיה פירושו כי היו לו שתי סבות ללכת לבית לחם, האחת אמרו כי זבח משפחה לנו בעיר, רוצה לומר אותו היום היו כל בני משפחתו זובחים זבחי שלמים להשם, והשנית והוא צוה לי אחי, רוצה לומר שאליאב אחיו הגדול ממנו צוה לו לדוד אחיו שילך שם, ומפני שתיהם שאל ממנו ועתה אמלטה נא, רוצה לומר מעבודת המלך וזה לא לאכול בזבח ולהנות ממנו, כי אם לשיראה את אחיו, ומפני זה לא בא עתה אל שלחן המלך (ל) וספר שחרה על זה אף שאול ביונתן בנו ואמר לו בן נעות המרדות, רוצה לומר בן האשה המעוותת ופורעת מוסר אתה, ואליה נמשלת בהיותך אוהב שונאי ושונא אוהבי, או יהיה מרדות מענין ממשלה, כמו (תהלים ע"ב ה') וירד מים ועד ים, יאמר שהוא בן אשה שאינה ראויה לממשלה, אבל היא מעוותת מהשררה ואינה נאותה לאדנות, והיה יונתן דומה אליה בתכונותיו, כי בהיותו בוחר בבן ישי יורה שהיה מואס בשררה ובשלטנות. וכפי המתרגם אפשר לפרש בן נעות המרדות על דוד, אמר וכי כבר הוא אומר זבח משפחה לנו בעיר אלא לכבוד משפחתו? והנה הוא בן נעות המרדות ממשפחת בוז. וחזר לגעור ליהונתן ואמר הלא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי, רוצה לומר איך נתת לו רשות לילך מכאן? אין זה כי אם להצילו מידי, כי כבר ידעתי זה ימים שבוחר אתה בבן ישי והוא באמת לבשתך ולבשת ערות אמך, רוצה לומר שיאמרו שאינך בני ושאמך זנתה עלי, אחרי אשר אהבת את שונאי ואינך מסכים עמי ולא חושש לכבודי, וזהו לבשתך ולבשת ערות אמך. ואפשר עוד אצלי לפרש לבשתך ולבשת ערות אמך, שאמר שאול שבחירתו בדוד לא יהיה לבשתו של שאול, כי דוד לא ימלוך בחייו והוא שאול יתקיים במלכותו עד יום מותו, אבל יהיה לבשת יהונתן ואמו, שישארו חיים אחרי שאול וימלוך דוד בחייהם והם יהיו לבשת וגם לחרפה להסרת המלוכה מהם (לא) וזה שהמשיך לומר עוד כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך, וזו הוא הבושה והכלימה לך ולאמך אחר מותי באמת, ועתה שלח וקח אותו אלי, רוצה לומר מאחר שאתה נתת לו רשות להלוך גם אתה שלח וקחנו אלי, כי הוא בן מות ואני רוצה להרגו.