אברבנאל על שמואל א יט:ח

(ח-ט) ותוסף המלחמה להיות וגו'. זכר כאן השתדלות רביעי שעשה שאול להמית את דוד, והוא שקרה בתוספת המלחמה שיצא דוד ונלחם בפלשתים ויך בהם מכה גדולה, ושאול בראות הצלחתו חשב מחשבותיו שהיה רוח השם טובה ורצונו וחפצו על דוד להצליחו ורוח השם רעה אל שאול, רוצה לומר כוונת השם ורצונו היה רע כנגד שאול, (י) וכאשר התבודד במחשבה הזאת חם לבו בקרבו והטיל חניתו להכות את דוד, וכאשר ראה דוד הדבר הזה הבין שהיתה כוונת שאול רעה עליו ויברח וימלט ממנו בלילה, ושאול חשב שילך דוד לביתו לשכב עם אשתו (יא) וישלח מלאכים לשמור אותו בביתו להמיתו בבקר, ולא צוה לאנשים ההם להרגו בלילה בביתו כי חשש שיטה אותם בדברים ושערום יערים הוא, ולזה המתין עד אור הבקר להרגו בעצמו, ומיכל אשת דוד עם היותה בת שאול גלה את אזנו אם אינך ממלט את נפשך בעוד לילה ותשאר כאן עד יום מחר ימיתך אבי.