אברבנאל על שמואל א יט:יב

ולפי שהיו מלאכי שאול שומרים פתח הבית הורידתו מיכל בעד החלון שהיה לו מצד אחר ויברח וימלט. (יג-יד) וכאשר שלח שאול לקחת את דוד להביאו אליו להרגו השיבה מיכל שהיה חולה ולא היה יכול ללכת שמה, ותשם את התרפים במקומו ואת כביר העזים שמה מראשותיו, באופן שהיה דומה שדוד היה שוכב בתוך המטה, והיו נראים שערות במראשות המטה דומה לראש אדם, וענין התרפים תרגם יונתן צלמניא, וחשבו המפרשים שהיו כתרפי לבן העשוים לניחוש או לעבודה זרה. והוא זר מאד שימצא דבר עבודה זרה או ניחוש שגם כן מיוחס לעבודה זרה בבית דוד. וראב"ע כתב שהם על צורת בני אדם לקבל כח העליונים, והוא כלי עשוי מנחשת כפי חלוקת השעות ויראו בהם הדברים כמשפט המזלות, והם הנקראים מאזיקא"ש. ואני אחשוב שהתרפים בכלל הם כצורת אדם, מהם נעשים לעבודה זרה, ומהם להוריד השפע מהעליונים, ומהם לדעת השעות מהיום, ומהם היו הנעשים על צורת אדם ידוע ודומה אליו בתוארו וצורתו, והיו עושים הנשים זה על צורת בעליהן כדי שיהיה תמיד תוארו לנגד עיניהן מרוב אהבתם אותו, ומזה המין האחרון היו התרפים אשר למיכל בצורת דוד לאהבתה את דוד מאד ולא היה בהם צד עון, ולכן שמה אותם במקומו כי היו כדמותו: וכביר העזים היה כר עשוי משער העזים. ובמדרש (עיין רד"ק) אמרו שהיו נאד יין תחת דוד על המטה והיה שער הנוד למעלה, ועשתה מיכל התחבולה הזאת כדי שיהיה לדוד זמן ללכת ולהתרחק משם בעוד שהיו הולכים ושבים אל אביו, וכל זה היה לגודל אהבתה אותו, ועל כן דרשו עליה במדרש תהלים (מזמור נ"ט) מצא אשה מצא טוב. ואין ספק ששאול שמח לבו ויגל כבודו כאשר ידע שהיה דוד במטה חולה, בחשבו שלא יוכל לברוח משם וצווה שיעלו אותו במטה להמיתו, וכאשר חפשו המטה מצאו התרפים וכביר העזים ויודע הרמאות שעשתה מיכל, ולכן שאול אביה גער בה למה רמתהו? והיא השיבתו שלא עשתה זה כי אם בפחדה מדוד, שאמר לה שימית אותה אם תגיד הדבר. הנה סיפר בזה ששאול דמה להרוג דוד בידו ובחניתו פעמים והוא מין אחד מההשתדלות אשר בקש להרגו, ושנית בידי פלשתים במוהר מאה הערלות, ושלישית ביד יהונתן בנו ועבדיו, ורביעית על ידי מיכל בתו בביתם, וחמשית במה ששלח אחריו לניות ברמה ללוקחו שיזכור אחר זה. והבן כי כל הפעמים שהיה מתעורר שאול להרוג את דוד לא היה כי אם בראותו מצליח ומשכיל בדבר מה אשר יעשה, ואז היה מחשב בזה ובעתתו רוח רעה, ובכל הדברים האלה לא נתנו השם להרע את דוד: