אברבנאל על שמואל א יט:ד

והנה יונתן דבר לאביו והוכיחו שלא יחטא בעבדו דוד לפי שלא חטא לו כלל, ולא די שלא חטא לו אבל גם היו מעשיו טובים לעבודתו (ה) כי הוא שם נפשו בכפו בענין גלית, ושהאל יתברך עשה על ידו תשועה בישראל, ולכן אין ראוי שיחטא בדם נקי להמית את דוד חנם, (ו) ושאול הודה לו בטענותיו וישבע חי השם אם יומת, (ז) ויהונתן הודיעו לדוד ואז בטח לבו ובא לפני שאול כפעם בפעם. והנה ענין שבועת שאול יראה שהיתה לאחת משתי סבות. אם שנתחרט מכוונתו הרעה וראה דברי יונתן טובים ונכוחים, ולכן עשה שבועה שלא יצוה עוד להרגו, אבל הכוונה הטובה ההיא לא התמידה עמו כי מיד חזר למשטמתו. ואם שעשאה כדי שיהונתן לא ידע כוונתו ויגידה לדוד לשיברח מלפניו ובזה לא יוכל עוד להכותו, ולכן עוד הונהו בדברים כדי שיגידם לדוד ויבטח לבו בהם ולא יברח, והותרה עם זה השאלה הרביעית: