אברבנאל על שמואל א יט:א

וכאשר ראה שאול שהשם עמו ושעניני דוד מצליחים, הוחזק עוד בלבו מה שחשב שהוא יהיה המולך ויורש מלכותו אחריו, ולזה דבר עם יונתן בנו ועם עבדיו שהם ימיתו את דוד, ויהיה זה בהיותם מחרחרים ריב ביניהם וימיתו אותו כשגגה היוצאת. וידמה שאמר שאול ליהונתן בנו שהיה לו חרפה וקלון השם הטוב שיצא על דוד, והכניס ביניהם מנחת קנאות וכן בין עבדיו באופן שישתדלו להרגו, אבל יהונתן היה חפץ בדוד מאד והיה חפץ בהצלחתו ולכן לא חשש לדברי אביו, (ב) והודיע הדבר לדוד שישמר פן יצוה שאול לאנשים אחרים להרגו, ואמר לו שיסתיר עצמו בשדה בעוד שהוא יחקור את אביו ויתוכח עמו על ענינו, וידמה שהיה שאול רגיל לצאת כיום יום לאותו שדה להלוך ולשוטט בו על דרך הטיול, (ג) ולפיכך צוה יונתן את דוד שיתחבא באותו שדה, כדי שאחרי אשר ידבר עם אביו ילך למקום מושבו ויגיד לו כל דבריו: