אברבנאל על שמואל א יז:טז

וזכר בגנותם שלא התעוררו לפעל הזה לא יום אחד ולא ימים ולא חדש ימים בראותם את הפלשתי שהיה נגש השכם והערב ומתיצב ארבעים יום לחרף את מערכות ישראל. ועם כל זה לא נתנו לב אליו כמו שנתן דוד אותו פעם אחת שבמקרה ראה הדבר, (יז) ולזה המשיך לזכור שקרה יום אחד שאמר ישי לדוד בנו שיוליך לאחיו אל המחנה איפת הקליא, הוא הלחם היבש מאד המוכן לעמוד ימים רבים ועשרה לחם, והם רטובים, וירץ להוליכם לאחיו בעוד שהם רטובים, (יח) ואת עשרת חריצי החלב, והם הגבינות המורטבות כמו שת"י גובנין דחלבא, יוליך מנחה לשר האלף שישי היה נמנה בו והיו אחיו תחת ידו, ולזה אמר מיד ואת אחיך תפקוד לשלום שיפקדם לשר שיהיו תחת שלומו. ורש"י פירש ששר האלף היה יונתן אשר היו אלף אנשים עמו כמו שנזכר. ואמרו ואת ערובתם תקח, פירש רד"ק המשכונות ששמו בעד הוצאתם במחנה תפרע בעדם מה שהם חייבים ותקח הערובות לתתם ולהחזירם להם, כי נתן אליו אביו מעות לפרוע בעבורם ולהוציא את תערובותם ואם לא נזכר בכתוב. ולפי התרגום יפורש שילמד ענינם להגיד לו. ורלב"ג פירש שדברים וכלים אשר להם יוליך שמה אליהם כדי שיתנו אותם ערבון כשיצטרכו למשכן אותם, ונקראו אם כן ערובות על שם העתיד. וחכמינו ז"ל אמרו (שבת פרק ה' דף נ"ו ע"א) שיביא גיטין לנשותיהן: