אברבנאל על שמואל א יז:יט

וספר שבאותו זמן שאול והמה, [רוצה לומר אחי דוד] וכל בני ישראל היו בעמק האלה נלחמים עם פלשתים, רוצה לומר משתדלים להלחם עם פלשתים (כ) ודוד השכים ונטש הצאן על ידי שומר ובא המעגלה, והוא המחנה, ונקרא כן לפי שתמיד המחנה יושב בעגול כדי להשמר מן האויבים. או אפשר לפרש שהמעגלה הוא המצבר סביב המחנה שעושין מן עגלות המיוחדות לזה וקורין אותו בלע"ז פלאנק"א. ובעת בואו שמה היה החיל יוצא אל המערכה להתיצב להלחם בפלשתים והרעו תרועה גדולה במלחמה בנסעם אל המערכה, (כא) ועדת ישראל ערכו מערכתם והפלשתים מערכה אחרת כדי להתקרב להלחם אלו באלו, (כב) וכאשר ראה זה דוד נטש את הכלים מעליו, רוצה לומר הלחם וחריצי החלב וערובות אחיו שהיה מוליך והשאיר כלם על ידי האיש שומר הכלים מאנשי המלחמה ויבא אל המערכה וישאל לאחיו שם לשלום, כי לא היה לו פנאי ללכת למחנה למקום תחנותם לתת להם מה שהביא מבית אביו, לפי שבבואו כבר היו כלם יוצאים למערכה, (כג) ובהיותו מדבר עמהם יצא איש הבינים וידבר דבריו: