אברבנאל על שמואל א יז:יב

ודוד בן איש אפרתי וגו'. עם היות שכבר זכר ענין ישי בקוצר, הנה התחיל עוד לזכור בכאן ענינו להיותו כאן התחלת ספורי דוד בנו, וגם להגיד מעלתו שהיה משבט יהודה המעולה, ושהיו לו שמונה בנים כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה, ושהיה ישי בימי שאול זקן ונשוא פנים הוא הראש, וזהו אמרו בא באנשים, וכאמרם ז"ל במסכת ברכות (פ"ט נ"ח ע"א) שהיה יוצא באכלוסא ונכנס באכלוסא, רוצה לומר שהיה נלוה תמיד מחברת אנשים הולכים אחריו. ואפשר לפרש בא באנשים, שהיה זקן בימי שאול, ולכן היה בא למלחמה לא בעצמו כי אם בשלחו במקומו אנשים, וזה שאמר אחר זה (יג) וילכו שלשת בני ישי הגדולים, שהלכו במקום אביהם למלחמה, וחזר לומר הלכו אחרי שאול להגיד שהם הלכו בראשונה מיד אחרי שהלך שאול ולא היו הם מהמתאחרים לבוא שם כי אם מההולכים מיד בתחלת המלחמה אחרי שאול (טו) ושדוד היה הולך ושב מאחרי שאול בבואו לנגן לפניו, כי לא היה עומד לפניו תמיד אבל הוא חוזר מיד לרעות את צאן אביהם בבית לחם. ובא הפסוק הזה כאן להגיד, ששלשת אחי דוד היו מתמידים במלחמה והם ההולכים תמיד אחרי שאול ודוד היה הולך וחוזר ועם כל זה לא מלאם לבם לעשות מה שעשה דוד הקטן מהם (אשר לא נסה ללכת באלה) בפעם אחת שראה אותו ענין.