אברבנאל על שמואל א טו:כג

ואמרו (כג) כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר, פירשו רד"ק כדרך המתרגם, וענינו כי כחטאת הקסם שהוא חטא גדול בהסיר האדם בטחונו מהאל יתברך ונותן אותו בקסם כך הוא המרי, שאחרי שהאדם עובר על מצות השם הוא אם כן מסיר בטחונו ממנו והרי הוא כעובר על זה, וכמו חטאת האון והתרפים שהוא ע"ז, כך הוא ההפצר והוא ההעברה על דבור השם יתברך ומצותו. ורלב"ג פירש בו שהקסם הוא נעדר השפע מהשכל הפועל, ושזהו אמרו כי חטאת קסם, רוצה לומר חסרון הקסם הוא דומה למרי במה שיקים האדם מדברי השם קצתו ולא יקים קצתו, כי הוא מחסר בשפע בחסרון הקוסם, וכן און ותרפים (ע"ד זכריה י' ב' התרפים דברו און) הוא הפצר, רוצה לומר יתרון ותוספת על האמת, ושהוא כמו (תהלים ע"ו ז') נרדם ורכב וסוס, שהו"יו לא יוסיף שם דבר, וכן און ותרפים און התרפים, וכאלו אמר לשאול שחטא בלא תוסיף עליו ובלא תגרע ממנו, ושזהו דומה לקסם מפאת החסרון ולתרפים מפאת התוספת. ואני אחשוב בפירושו דבר אחר, שלפי ששאול היה טוען שעשה מה שראוי, וכי מה שהביא את אגג מלך עמלק חי היה הראוי לכבודו ולהודיע מעלת הנצחון, ומה שלקחו מהשלל היה לתכלית טוב לזבוח להשם, לכן השיבו שמואל שאין הדבר טוב או רע מפאת עצמו כי אם כפי מה שיסכים עם הצווי האלקי, כי יש דברים הרבה שאינם רעים מפאת עצמם כי בבחינת ההזהרה האלקית אשר הזהיר מעשותם, ובעבור זה יוחס אליו החטא והפשע במה שעבר על מצות השם, שמזה הצד היו מעשיו רעים וחטאים להשם מאד, וזה שאמר כי חטאת קסם מרי, רוצה לומר החטא והפשע אשר היה בקסם אינו מפאת עצמו, כי טוב הוא לאדם שידבק דמיונו בנבדלים ויתבודד לדעת מה יהיה באחרית הימים ואין הקסם זולת זה, ואמרו חכמינו ז"ל (פרקי אבות פרק ב' משנה ח') אי זהו חכם הרואה את הנולד, אבל חטאת הקסם הוא המרי, רוצה לומר שהאדם כשהוא קוסם קסמים ממרה את פי השם, ואון ותרפים הפצר, רוצה לומר וגם כן חטאת האון והתרפים אינו במה שיעשה האדם לדעת העתידות, כי אם במה שהאדם ההולך אחריו מפציר בו ומהרהר ועובר על דברי השם יתברך שהזהיר על הקסם והתרפים. וכאשר היה הדבר כן שמזה הצד יובחן הטוב והרע אם כן למה מאסת את דבר השם בין לעשות טוב בעיניך ובין לעשות רע למה שעברת דברו? וכפי מה שפירשתי בזה לא יחסר בכתוב כ"ף הדמיון, כי לכלל המפרשים נדחק לומר כי כחטאת הקסם כך הוא המרי, וכפי פירושי הכתוב כמשמעו, ולכך המשיך למה מאסת את דבר השם, עד שמזה הצד מאסך השם מהיות מלך על ישראל, לא מפאת המעשה בעצמו כי אם מפאת היותך עובר מצותו ודברו. ואפשר לפרש עוד וימאסך ממלך שאין זה גזרת העונש, אבל הוא גם כן מכלל החטא שזכר, יאמר למה מאסת את דבר השם? ובאמת אין זה כי אם לגובה נפשך, לפי שחשבת היותך מלך, נדמה לך שהיית יכול לעשות הדברים שלא על פי הדת, ושתוכל לדון הדברים שלא על פי התורה אשר יורוך, ולזה לא אמר כאן וימאסך השם מהיות מלך כמו שיאמר אחרי זה אבל אמר לבד וימאסך ממלך, יחזור אל דבר השם שזכר, ויהיה כאלו אמר שמאסת דבר השם וגעלת בו היה בסבת היותך מלך. או יהיה מ"ם ממלך מ"ם הזמן, יאמר שמשהיית מלך מאסת את דבר השם, כי כבר חטא בגלגל קודם לזה ומאס שם גם כן דבר השם, ועם היות המיאוס בזה המאמר, דבק בדבר השם ולא בשאול ענינם וכונתם אחת. ור' יוסף אלבו בספר עקרים פירש (מאמר ד' פרק כ"ו) הכתוב הזה באופן אחר פירש מחוור, יאמר כי החטא הוא דבר קטן בערך ההפצרה בו, כי כחטאת הקסם כך הוא המרי, וכאון ותרפים שהוא ע"ז גמורה ויותר קשה מקסם כמוהו ההפצרה, והוא מה שאמר לא חטאתי כי שמעתי בקול השם, והנה אם כן החטא בעצמו הוא כקסם וההפצר והטענות שטען עליו הוא כע"ז גמורה.