אברבנאל על שמואל א טו:כב

ויאמר שמואל החפץ להשם וגו'. הנה שמואל לא קבל טענת שאול במה שתלה האשמה בחטאת העם, לפי שכבר אמר לו שהוא היה מלך ומנהיג העם והוא היה מחויב למחות בידיהם ואליו ראוי שיוחס כל עון ופשע וחטאה, ולפי שהיה שאול מתחזק מאד בהיות הדבר נאות מפאת תכליתו ולא היה בזה עון אחרי שלקחוהו לתכלית משובח להשם, לכן השיבו החפץ להשם בעולות וזבחים כשמוע בקול השם, רוצה לומר הנה עד עתה הכחשתי מה שאמרת שלקחו צאן ובקר לזבוח ואמרתי שלא לקחו זה כי אם לשלל ומפני חמדה, ועתה אומר שאף שנודה שלקחו זה לתכלית הזבח הוא פשע על כל פנים, כי האל יותר חפץ במה שישמעו בקולו מאלף עולות וזבחים, וזה שאמר בדרך שאלה החפץ להשם בעולות וזבחים כשמוע בקול השם? באמת לא כן, כי הנה שמוע קול השם וקיום מצותו טוב מעשות הזבח, וטוב להקשיב דבריו ולקיימם מהקרבת חלב אילים על גבי מזבחו, וזה אמת שהזבחים הם תקון החטאים ויותר טוב הוא אצל השם יתברך שלא יחטא האדם משיחטא ויביא קרבן עליו, וכמו שאמר הנביא ירמיהו עליו השלום (ירמיהו ז' כ"ב) כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח, כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי וגו', וכמו שביאר הרב המורה (בפרק ל"ב חלק ג').