אברבנאל על שמואל א יד:כז

וזכר שיונתן לא שמע בהשביע אביו את העם כי לא היה שם, ולכן בהיותו הולך ביער שלח את קצה המטה אשר בידו ויטבול אותה ביערת הדבש, והיא חלת הדבש העשויה מהדבורים קודם שיוציאו ממנה הדבש, ויראה שהיה כל כך רעב וצמא שאור עיניו גם הם אין אתו, באופן שעם האכילה המועטת ההיא אורו עיניו. וכתב רלב"ג שקראו הלך דבש לפי שהיו כלי הדבש אשר שם הדבורים מושמים שורות שורות ביושר כדמיון דרך, ולזה קרא זה הקבוץ הלך דבש, כי האורח יקרא הלך מצד הדרך אשר הוא הולך: