אברבנאל על שמואל א יד:כד

ואיש ישראל נגש ביום ההוא וגו'. כתב המתרגם ונמשכו אחריו המפרשים שפירוש נגש נדחק, כלומר שהיו רעבים, ושפירוש ויואל שאול, וכבר הואיל ונשבע שאול שלא יאכל אדם מאומה. ויותר נראה מה שפירש רש"י נגש ביום ההוא שהיו אצים ונגשים להלחם בפלשתים, יאמר הכתוב שעם היות ישראל קודם זה נחבאים במערות ומתרחקים מהמלחמה מיראתם את הפלשתים, כאשר ראו תשועת ה' שהיתה בהרף עין יצאו ממחבאותיהם והיו נגשים ואצים במלחמה, וכדי שלא יהיו טרודים במאכל ולא יפסיקו המלחמה השביע שאול את העם לאמור ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב, באופן שכל היום נתעסק במלחמה ונקמתי מאויבי, וכן עשו שלא טעם העם לחם, רוצה לומר שלא אכל העם כלל כי לחם שם כולל לכל מיני מאכל. ואפשר לפרש ויואל מענין רצון, כמו (דברים א' ה') הואיל משה באר את התורה, יגיד ששאול לא מפאת ההכרח אבל ברצון פשוט עשה זה ואמר אל כלם ארור האיש אשר יאכל וגו', והודיע הכתוב שמירת העם כלו את החרם, (כה-כו) כי עם היות שבאו כל עם הארץ ביער והיה דבש על פני השדה, כי היו בעצי היער עדת דבורים והדבש נוטף על פני השדה, לא היה אחד מהם לוקח ומגיע מהדבש אל פיו, לפי שהיו יראים את השבועה. ורש"י כתב שיער היה קנה הצוק"ר והוא היה הדבש הנוטף מהם: