אברבנאל על שמואל א יד:כח

וזכר שכאשר ראהו איש מהעם אשר נזדמן אצלו שהיה עושה זה, אמר אליו דע נא וראה מה אתה עושה כי השבע השביע אביך את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל לחם היום, ואמרו עוד ויעף העם, כתב רבי דוד קמחי שהם דברי האיש גם כן, ויאמר שהעם יעף ועכ"ז לא אכלו דבר מפני השבועה וזה אין ענין לו, כי איך ידע האיש שעיפו שאר האנשים? וגם יחסר הגזרה בכתוב והיה לו לומר ויעף העם ולא אכל מפני השבועה. אבל אחשוב שהאיש אמר השבע השביע אביך והוא היה סבה לשיעף העם, (כט) ומפני זה השיבו יונתן עכר אבי את הארץ, רוצה לומר בלבל את תשועת ישראל במים העכורים, ומה לנו בתת בזה טענה כי אם המוחש שהוא מה שלא יכזב? ראו נא כי אורו עיני לפי שטעמתי מעט דבש הזה, ואם המאכל המעטי הזה האיר עיני ונתן ליעף כח, (ל) כ"ש וכ"ש שהיה לו אכל העם הזה משלל אויביו בר ולחם ומזון שבלי ספק התחזקו והיו לבני חיל ותתרבה המכה בפלשתים ולהעדר המזון נלחשו הלוחמים ולכן עתה לא רבתה מכה בפלשתים, ואפשר עוד לפרש כי עתה לא רבתה בתמיהה. האם עתה אם היו העם אוכלים לא רבתה מכה בפלשתים? באמת אכילתם וחזקם היתה מרבה המכה: