אברבנאל על שמואל א יד:כ

והנה ספר הכתוב כאן שאז אסף שאול את עמו ובא עד המלחמה אשר היה בין הפלשתים עצמם, כי היתה חרב איש ברעהו ומהומה גדולה מאד, (כא) והעברים אשר היו בארץ פלשתים ובקרבם היו גרים מזמן קדום ועלו עתה עם הפלשתים בעל כרחם להלחם בישראל (והיו במחנה סביב, כי לא היו בתוך המחנה עם הפלשתים והיו נשמטים מלהלחם ולכן היו סביב המחנה) עתה כשראו חרדת הפלשתים ושהיו בורחים וראו ששאול ועמו היו מכים בהם, היו גם המה עם ישראל והכו גם הם בפלשתים, (כב) וגם כן כל איש ישראל שהיו מתחבאים במערות בהר אפרים שמעו כי נסו פלשתים, ויצאו וידבקו גם המה אחריהם במלחמה, (כג) ויושע ה' ביום ההוא את ישראל בזה האופן. וזכר שהמלחמה עברה בית און, רוצה לומר שעברו מבית און והלאה לרדוף אחרי פלשתים, וזה ממה שיגלה שהאנשים בזמן הנצחון כלם גבורים ובעת הבהלה והרע כלם חלשים, הלא תראה שבני ישראל היו מתחבאים במערות ומהם גרים בתוך פלשתים ולא עצרו כח, וכאשר ראו הנצחון רדפו אחריהם ויכו בהם מכה רבה: