אברבנאל על שמואל א א:ו

וזכר עוד היגון השני באמרו וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה, רוצה לומר וכאשר כעסתה צרתה שהיא פנינה היה גם כעס לאלקנה, כלומר גם כעס אחר ויגון שני היה לו בעבור הרעימה, רוצה לומר בעבור שפנינה היתה מרעימה ומקצפת לחנה באומרה אליה כי סגר ה' בעד רחמה הנה אם כן אמרו גם כעס הוא מפרטי היגונות שכלל באמרו אפים ויחזור לאלקנה, ויהיו אם כן שתי יגונות, האחת מהעדר הבנים ועליה אמר ויי' סגר רחמה, והעצב השני על מה שהיתה פנינה מקצפת לחנה ועל זה אמר פעם שנית כי סגר ה' וגומר. ואפשר עוד לפרש וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה וגומר, שפנינה (שהיתה צרתה של חנה ואויבת אותה) היתה מכעסת אותה לא בענין עקרותה, כי אם בכעס אחר וזהו גם כעס, והיתה עושה זה בעבור הרעימה כי סגר ה' בעד רחמה, רוצה לומר כי האדם העצב והדואג בנפשו על צרה גדולה כשיבואהו יגון מה מעט או רב קטן או גדול יזכור יגונותיו הגדולים ויפעל בו היגון הקטן ההוא הפעלות גדול, לא מצדו כי אם מזכרונו הצרה העצומה האחרת, ולזה אמר שצרתה היתה מכעסת אל חנה גם כעס אחר בעבור הרעימה, רוצה לומר להקציפה, לא בעבור אותו הכעס הקטן כי אם בעבור היגון אשר היה אתה כי סגר ה' בעד רחמה, ומלת הרעימה כמו (סי' ב' י') עליו בשמים ירעם (תלים כ"ט ג') אל הכבוד הרעים, שהוא לשון רעש: והמפרשים פירשו גם כעס כלומר כעס אחר כעס פעמים הרבה. ובדרש (מ"ש פרש' א') אמרו שהיתה אומרת לחנה ענינים המיוחסים לבנים. הנה התבאר הכתוב והותרה השאלה השלישית: וחז"ל בבא בתרא פ"ק (דף י"ו ע"א) אמרו אמ"ר לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, ופירש הראב"ד שהיה הכעס בעבור הרעימה כדי שתתפלל ותתרעם על הקב"ה ותבקש רחמים, כי לפי שהיה בעלה אוהב אותה היתה מתיאשת מלבקש רחמים. ואפשר עוד שנאמר לדעתם שיהיה בעבור הרעימה כמו הרחימה, מלשון רחם שהעי"ן והחי"ת מתחלפות, יאמר שפנינה היתה מכעסת את חנה לא לתכלית רע, כי אם בעבור שתתפלל אל השם ותהר ותקבל ברחמה ועשתה כן, לפי שסגר ה' בעד רחמה והיתה כוספת שיפקדה השם: