אברבנאל על שמואל א א:ז

וכן יעשה שנה בשנה וגו'. פירשו המפרשים שאלקנה היה עושה כן שנה בשנה לעלות בית ה' עם כל ביתו ולתת המתנות, ומדי עלות פנינה גם כן בית ה' בראותה ענין המתנות ושאלקנה היה מראה חבה לחנה מיד כן תכעיסנה לחנה כמו שזכר. וכפי פשט הכתוב לא יחזור [וכן יעשה] כי אם לענין פנינה בלבד, יאמר שכן תעשה פנינה בכל שנה ושנה מדי עלותה בית ה' שכן תכעיסנה לחנה ותבכה חנה ולא תאכל, ויהיה לפי זה וכן יעשה לשון זכר כמו וכן תעשה ורבים ככה, אבל נשאר לדעת למה לא תכעיס פנינה לחנה כי אם מדי שנה בשנה מדי עלותה בבית ה'? ולפי דעת חז"ל שאמרו שפנינה לתכלית טוב נתכוונה, נאמר שלכן לא היתה מכעסת לחנה כי אם מדי עלותה בית ה' כדי שתתפלל על ה' שם ובכה תבכה. ואפשר לומר עוד כמו שזכרתי שלא היו פנינה וחנה בעיר אחת כי היתה חנה ברמתה ופנינה ברמה, ולפי שלא נתקבצו כי אם בעלותם בית ה' לכן אמר שמדי עלותם בית ה' היתה מכעסת פנינה אל חנה, כי בזמן אחר לא היו מתחברות יחד. וכפי הפשט נאמר עוד שהיה הכעס על ענין המנות, ובעבור שאלקנה לא היה נותן אותם כי אם מדי עלותם בית ה' לכן באותו זמן היתה ההכעסה והקצף, ובמדרש תהלים (מזמור מ"ב) אחז"ל היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה, מכאן אתה למד שהבכיה משבעת את האדם ואינו מבקש לאכול, וכן בחנה ותבכה ולא תאכל שהיתה הבכיה משבעת אותה: