אברבנאל על שמואל א א:ד

ויהי היום ויזבח אלקנה וגו'. אמרו במדרש שמואל שם ויהי היום רבי יהושע בן לוי אומר זה יומא של עצרת. ויהיה המועד מי שיהיה, זכר שקרה ביום מועד אחר שהלך אלקנה למקדש לזבוח שנתן לפנינה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות, ולחנה נתן מנה אחת אפים. ופרשו המפרשים אפים מנה אחת נכבדת להשיב אפה וכעסה. וכפי יונתן יהיה פירושו מנה הראויה להתקבל בסבר פנים יפות. ושניהם מדברי חכמינו זכרונם לברכה, לקוחים ממדרש שמואל (שם). ורבי לוי בן גרשם פירש אפים כמו פנים, שהיתה יושבת אצלו וכנגדו פנים אל פנים להשגיח בה. והנוצרים העתיקו אפים טרישטי"ש בלעז, ופירשו שהיה נותן אלקנה מנה אחת לבד לחנה, והיה לו חרון אף על זה למה לא יתן לה יותר ממנה אחת לפי שסגר השם את רחמה ולא היו לה בנים שיתן להם מנות הרבה כמו לבני פנינה, וזהו כי את חנה אהב, רוצה לומר לפי שאהב אותה והיה מתאוה שיהיו לו ממנה בנים, ולפי שלא היו לו ממנה בנים שיתן להם מנות הרבה היה עצב על היות מנתה אחת בלבד, וכן הביאו רבי דוד קמחי בשם אביו גם כן והוא פירוש יפה מאד: ואני אחשוב שאמר אפים בלשון רבים לפי שהיו לאלקנה שתי יגונות, האחת בהיו' שאהב את חנה והשם סגר רחמה היה דואג ועצב על הדבר הזה מפאת עצמו להעדר הבנים, והשני היה דואג לפי שהיתה צרתה פנינה מכעסת לחנה על זה, ובעבור שפנינה היתה מכעסת לחנה היה לאלקנה יגון אחר, ויהיה אם כן פירוש הכתוב ולחנה יתן מנה אחת באפים ויגונות. וזכר מיד היגון האחד והוא כי את חנה אהב ויי' סגר רחמה, ולהעדר הבנים ממנה היה עצב ודואג אלקנה.