אברבנאל על שמואל א א:כג

ויאמר לה אלקנה אישה וגומ'. לפי שחנה אמרה בדבריה שלשה דברים, האחד שלא תעלה עד הגמל הנער, והשני שאז תביא את הנער שמה, רוצה לומר מיד אחר גמלה אותו תביאהו ולא תתאחר עמו עוד, והשלישי שישב עד עולם, רוצה לומר שנים רבות כפי הפשט או חמשים שנה כפי הדרש, בעבור זה השיבה אלקנה לשלשתם, ואמ' עשי הטוב בעיניך, על מה שאמרה והביאותיו ונראה את פני ה', רוצה לומר עם היותו דבר זר שילד כל כך קטן אחרי היניקה תוליכהו שמה עכ"ז עשי הטוב בעיניך, ואמ' עוד שבי עד גמלך אותו, וזה נגד מה שאמרה עד יגמל הנער שלא תלך למקדש עד שתגמלהו, כי חנה לא היתה מחוייבת ברגל לפי שאין החיוב כי אם על הזכרים, ואמר עוד אך יקם ה' את דברו, על מה שאמרה וישב שם עד עולם, רוצה לומר אך הדבר שאמרת עליו שישב שם עד עולם האל יתברך יקימהו כי יחיה שנים רבות ויקם ה' את דברו, ויהיו לפי זה כנוי דברו חוזר לשמואל, כלומר יקם ה' את דברו של שמואל אשר דברה חנה עליו באמרה וישב שם עד עולם. והמפרשים אמרו שכינוי דברו יחזור להקב"ה, שיקם ה' את דברו הטוב אשר דבר ביד עלי לחנה, שאמר ואלהי ישראל יתן את שלתך וגו'. אבל זה הוקשה אלי לפי שחנה לא שאלה כי אם שיתן לה השם יתברך זרע אנשים, ועליו אמר עלי ואלקי ישראל יתן את שאלתך אשר שאלת מעמו וזה כבר נתקיים כאשר ילדה את שמואל, וא"כ איך יאמר עליו אלקנה אך יקם ה' את דברו? (מ"ש פרש' ג') וחז"ל דרשו שהיתה בת קול יוצאת ומתפלצת עתיד לעמוד צדיק ושמואל שמו, וכל אשה שהיתה יולדת בן קראתו שמואל שמא זה הוא, כיון שרואין מעשיו אומרין אינו זה, ועליו התפלל אלקנה אך יקם ה' את דברו שיהיה זה אותו צדיק. ורש"י כתב לפי הפשט אך יקם ה' את דברו אשר דבר ביד משה, שנ' (דברים י"ח ט"ו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך שיהא זה שקול כמוהו, כמו שאמר (תלים צ"ט ו') משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, ומה שכתבתי אני יותר נכון אצלי כפי פשט הכתובים וסדרם: