אברבנאל על שמואל א א:כד

ותעלהו עמה כאשר גמלתהו וגו'. זכר שחנה העלתה את שמואל עמה כאשר גמלתהו, כי עם היותו נער רך ויחיד לבני אמו לא נמנעה להסירו מבין שדיה אבל מיד הוליכתו למקדש, וממה שאמר כאשר גמלתו, למדנו שהיא הניקתהו וזה להיות חלב אם יותר נאות לנער מחלב זולתה, ולזה דקדקה מרים הנביאה שתינק יוכבד את משה בנה. ואמר שהוליכה עמו פרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין, ויראה שהדברים האלה שהביאה בלתי מתיחסים, כי היה ראוי שתביא יותר קמח ויותר יין כפי ערך שלשה פרים. ורש"י כתב איפה קמח ונבל יין לכל פר ופר. ורלב"ג פי' שהיו הפרים לעולה והקמח למנחות והיין לנסוך לה' ולכן היה הקמח והיין מעט כפי הצריך למנחו' ולנסוך היין. ונכון לומר שהיה פר אחד והקמח והיין לאכילתם בשילה, ושני הפרים האחרים היו לקרבן אחד בעד חנה היולדת ואחד בעד שמואל בנה. והנה יורה על זה מה שאמר (כה) וישחטו את הפר, ששחטו את הפר שהיה לאכילת' ואחר זה הביאו את הנער אל עלי, רוצה לומר עם שאר הפרים, ואמרו וישחטו ויביאו רומז לאלקנה ולחנה אשתו, ואמרו והנער נער ירצה שעם היות הנער נער רך לא נמנעו מהביאו לשרת לפני עלי ובמדרש (מ"ש פרש' ג') אמרו שהיה בן שתי שנים ועל כל שנה ושנה אמר נער נער ותאמר בי אדוני וגו'. פירשו המפרשים בי אדוני בתחנה ממך שתתן עיניך על זה הנער ותלמדהו תורה, כי אנכי האשה שהתפללה עליו והאל נתנו אלי ואנכי החזרתי לו השאלה. ורלב"ג כתב שהיה עלי מרחיק לקחת הילד להשאר שם לילדותו, כי לא היה זה מדרך הלוים הבאים לעבוד עבודה כי אם שיבואו מבן חמש ועשרים שנה, ולכן התחננה חנה אליו שישאר שמה הנער אצלו, לפי שהיה לידתו אנוס על פי תפלתה ונתנו אליה על זה התנאי, ולכן היתה מעתה משאלת אותו להם, ולשני הפירושים האלה הנה יחסר העקר בכתוב, שאמרה בי אדוני אנכי מתחננת לפניך ולא זכר הכתוב כלל מבקשתה. ולכן אחשוב בזה שלפי שאלקנה וחנה אשתו שניהם יחד הביאו את הנער אל עלי כמו שאמר, חששה חנה שמא עלי יספק עליה השאלה החמשי' אשר עשיתי בפרשה הזאת, והיא איך אלקנה לא עשה הנדר להיות שמואל נזיר ועשאו חנה? בהיות כפי הדין האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה, לכן אמרה חנה אדוני אל תחשוב שלפי ששנינו אנחנו בשוה מביאים זה הנער שבשוה וערך אחד גם כן היינו שותפים בו אלקנה אישי ואנכי אשתו אינו כן, כי בעבורי ובסבתי לבד נולד הנער, וזהו בי אדוני רוצה לומר בעבורי אדוני היה זה הנער הנז'. וביאר' למה היה בסבת' ולא בסבת בעלה ואמר' אני האש' הנצבת עמכה במקום הזה להתפלל אל ה', וכיון שאנכי הנצבת כאן ולא אלקנה הנה א"כ בי ובסבתי היה הנער, וכמו שאנכי נצבתי במקו' הזה ולא אלקנה ככה (כז) אל הנער הזה התפללתי אני, רוצה לומר והוא אלקנה לא התפלל עליו לא במקום הזה ולא בביתו או במקו' אחר, וא"כ בי ובסבתי היה גם כן הנער מפאת התפלה. עוד אמרה ויתן ה' לי את שאלתי וגו', רוצה לומר האל יתברך לי נתנו ולא נתן הנער לאלקנה אישי, ומזה הולידה תולדה החוייבת, והיא (כח) וגם אנכי השאלתיהו לה', רוצה לומר כמו שאנכי נצבתי על משמרתי עליו ואנכי התפללתי עליו והאל יתברך לי בייחוד לבד נתנו, הנה אם כן יש יכלת בידי להדירו ולתתו לה', וזהו וגם אנכי השאלתיהו לה' כל הימים. הנה התבארו הפסוקים והותרה השאלה החמשית: ואמרה השאלתיהו לה' בלשון השאלה, לומר שאינו במתנה גמורה לשיקחהו לו האלקים וימיתהו, כי אם בהשאלה לעבדו ויהנו ממנו גם כן אביו ואמו, ולהעיר כי תמיד תשאר חזקתה עליו להיו' בנה וחי תאמ' השאלתיהו לה'. ומה נאה מאמר הדרש שאמרו ז"ל במדרש שמואל (פרש' ג') באותה שעה נצנצה בה רוח הקדש ואמרה כל זמן ששמואל קיים שאול המלך קיים, וזהו כל הימים אשר היה הוא שאול לה'. ואמרו וישתחו, רומז לאלקנה, שהודה בנדר חנה אשתו והשתחווה לה', או ירמוז לשמואל שחנכו אותו להשתחוות לה'. וגם אפשר לומר שעלי בשמעו הנס הזה הוא השתחוה לה':