אברבנאל על שמואל א א:כב

וזכר שחנה לא עלתה שמה אותה שנה, לפי שאמרה לאישה שתתמהמה עד הגמל הנער וגו' ותשלם יניקתו ואז תביאהו ונראה את פני ה' ואז ישב שם עד עולם, רוצה לומר שנים רבות, ואמרה זה לפי שיראה ופחדה מהנער לילדותו. שמא יחלה מפני הדרך. וחז"ל (ראש השנה פ"א י"א ע"א) אמרו שחנה ילדה לשבעה חדשים ושני ימים, וכפי מה שיורה פשט הכתוב ראוי שנאמר שלא הוליכו את שמואל לפני עלי בזמן המועד, כי אם כאשר גמלתהו באותה זמן שנשלמה יניקתו, אם שנאמר שהיתה ההנקה עשרים וארבעה חדשים או איזה זמן שיהיה. ואמרו חז"ל במדרש שמואל (פ' ב') חנה על ידי שרבתה בתפלה קצרו ימיו של שמואל. ואמרו זה להעיד על נבואת חנה, שבמה שאמרה חנה וישב שם עד עולם נתנבאה ששמואל יחיה נ"ב שנים, לפי שהיא אמרה כל ימי חייו, ואמר' עוד עד עולם עולם האמור בלוים הוא, שהיו משרתים חמשים שנה, שנ' (במדבר ח' כ"ה) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה. הנה א"כ ישב שמואל שם כל ימי חייו שהם חמשים שנה, ועם ארבעה ועשרים חדשים שינק עד הגמל הרי לך שנים וחמשים שנה שחיה שמואל לדעתם. והנה אדבר אחר זה במספר ימי שמואל וזקנתו בפרשה הרביעית: