אברבנאל על מלכים א כא:טו

(טו-טז) וכאשר נעשה זה אמרה איזבל אל אחאב קום רש את כרם נבות כי כבר מת, והוא ירד שמה לרשתו. והנה לא לקח אחאב את כרם נבות בחזקה ממשפטי המלוכה, לפי שמה שנאמר בפרשת המלך כבר נחלקו חז"ל במסכת סנהדרין (פ"ב כ' ע"ב), וזה דעת ר' יוסי שכל האמור בפרשת מלך המלך מותר בו, ורבי יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיימם ולהבהילם, ולדעת רבי יוסי לא היה המלך רשאי לקחת הכרמים והשדות כי אם פירותיהם למאכל עבדיו כשיצטרכו אליו בהיותם הולכים למלחמה, ולזה לא אמר בתיכם, כ"א השדות והכרמים שהיו להם פירות, ואני בפירושי לספר שמואל פרשה רביעית כתבתי שכפי פשט הכתובים ואמתתם האמת כר' יהודה, שלא נאמרה אותה פרשה כי אם לאיימ' ולהבהיל', לפי שהתורה לא זכרה דבר מזה במשפט המלך כשצות' על הקמתו, שהוא היה המקום הנאות והראוי אליו, אבל בהפך שאמרה (דברים י"ז כ') לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, והוא ממה שיורה שהמלך כפי הדין וכפי התורה לא היה רשאי באותם דברים שזכר הנביא שמואל, ואם המצוה ההיא לא באה בתורת משה לא היה אפשר שיצוה הנביא שמואל עליה? וכאמרם ז"ל (שבת פי"ב דף ק"ד ע"א) אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אבל מאמר יתברך והגדת להם משפט המלך אשר ימלוך עליהם היה לפי שהם שאלו מלך לשפטם, לכן הודיעם ית' שהמלך אשר יקיימו עליהם לא יעשה משפט וצדקה, והמשפט שיעשה הלא הוא שיגזול בתיהם ושדותיהם וכל אשר להם בניהם ועבדיהם כפי מה שיעלה על רוחו ולא דבר אחר, ומפני זה לא לקח אחאב את כרם נבות לפי שלא היה רשאי לעשותו, והותרה השאל' השלישית: