אברבנאל על מלכים א כא:ח

(ח-ט) ואין ספק שמיד הגידה לו מה שהיה בלבה לעשות, שכתבה ספרים בשם אחאב אל הזקנים ואל החורים, שהם השרים, לאמר שיקראו צום, ר"ל קבוץ שמתקבצים שם לעצה, כמו ביום הצום שבירמיה (ירמיה' ל"ו ו'), או יהיה מלשון תענית, שיצומו יום אחד ויתפללו על דבר מה, לפי שאז ביום התענית מפשפשין במעשיהם ואם יש מעוו' מתקנין אותו, ושיושיבו את נבות בראש העם, כי היה אדם נכבד, (י) ויושיבו שני אנשי בני בליעל נגדו, כי אם לא יהיה כן לא ישבעו לשקר ולא יענו בו שקר וכזב, ושהם יעידו שבירך נבות אלקים ומלך ויסקלוהו מיד, כי באמרם שבירך אלקים יד כל העם תהיה בו להמיתו, ובאמרם שבירך וקלל את המלך יהיה ממונו ונכסיו למלך להיותו מהרוגי מלכות. ואין ספק שהזקנים והחורים הם לבדם היו היודעים זה הסוד, כי בטחה בהם איזבל שיעשו אותו כרצונה ורצון אחאב, שאם היו יודעים העם כלו מהתחבולה הזאת לא היו מסכימים בהריגת נבות: