אברבנאל על מלכים א יט:טו

ויאמר ה' אליו וגומר. כפי דעת חז"ל ודרך המפרשים שאליהו בקש נקמה על ישראל מפני רוע מעלליהם, יתכן לפרשו לך שוב לדרכך, שאמר אליו אחרי שדרכך להיות נוקם ונוטר כנחש ושאלתך ובקשתך שאעניש את ישראל ושאספה עלימו רעות, לך מכאן ושוב למנהגך ודרכך שהוא להשתדל להעניש את ישראל, ולכן לך מדברה דמשק, רצה לומר שילך באותו מדבר דמשק, ושאחרי שובו ימשח את חזאל למלך על ארם ואת יהוא למלך על ישראל ואת אלישע לנביא, והם ינקמו נקמתך מהם. וכפי מה שפירשתי שאליהו זכר צערו להתנצלות מה שעשה ולא שיבקש נקמה, יהיה פי' הכתוב שיאמר לו השם יתברך שישוב לדרכו, ר"ל במדבר בדרך אשר בא בו שהוא מדבר דמשק, כי מה יעשהו לו אדם ויי' עמו, ולא צוהו שילך דמשק כי אם שילך דרך המדבר של דמשק. ולפי שהוא הגיד לפניו יתברך חטאת ישראל ופשעיהם, הודיעו יתברך שימשח את חזאל למלך אל ארם, (טז) ואת יהוא למלך על ישראל ואת אלישע ימנה לנביא תחתיו, (יז) ושהם יהיו שלוחי ההשגחה, כי הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא, והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע. והנראה אלי בענין הזה הוא, שהשי"ת אמר אל אליהו שסמוך לזה ימשח את חזאל ואת יהוא, לפי שהיה רצונו יתברך להעניש את ישראל בימי אחאב ובימי אליהו, וכאשר נכנע אחאב ושב לה' בתשובה ראה יתברך להאריך אפו, וכמו שאמר אל אליהו הראית כי נכנע אחאב מפני לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על ביתו, ואמר אחר זה וישבו שלשה שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל. ר"ל שעם היות שהיתה המלחמה ביניהם בהשגחת השם יתברך ורצונו, הנה מפני אריכות אפו חדלו ממנה, ומפני זה לא משח אליהו את חזאל ולא את יהוא כמו שצוהו יתברך, כי נחם ה' על הרעה והאריך אפו אליהם, ולכן משחם אלישע אחרי מות אחאב. ואין ספק שאליהו צוהו על משיחתם בדבר ה', כי לא תמצא שיבא צווי ולא דבור אלקי אל אלישע על משיחת אחד מהם, אבל הוא מעצמו אמר אל חזאל שיהיה מלך על ארם אחרי מות בן הדד, וגם כן מעצמו צוה את יונה הנביא שילך וימשח את יהוא, לפי שעשה זה מפני שצוהו אליהו עליו בדבר ה', ומה שלא יוכל אליהו לעשות מפני מה שהאריך השם יתברך אפו לאחאב עשאו אלישע בימי בנו. ואמנם אמרו והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע, אין פירושו שיהיה חרב חזאל קודם לחרב יהוא וחרב יהוא לחרב אלישע, ולא שהיה הקדימה הזאת קדימת מעלת בגודל הנקמה כמו שפירשו המפרשי', אבל ענינו אצלי שהשם יתברך זימן שלשה שלוחי השגחתו להעניש את החטאים האלה בנפשותם כל אחד כפי מה שראוי לו, כי הנה חזאל הכינו להעניש את ישראל במלחמותיו ולהשמידם, וזכר זה ראשונה להיותו כולל הרבה, ולפי שאיזבל ובני אחאב הקטנים עם הגדולים וכהני הבעל ועובדי ע"ז לא ילכו למלחמה ולא ימותו בה, הכין את יהוא שהוא ימית ויהרוג את כל בית אחאב וכל עובד עבודה זרה מה שלא יעשה לישראל, כי הוא יהיה מלך וירחם עליהם, ולבד זרע אחאב וסיעתו ישמיד מעל פני האדמה, ולפי שחזאל מה שיהרוג במלחמות יהיו אנשי המלחמה, ויהוא מה שישמיד יהיה לבד מבית אחאב ועובדי עבודה זרה, הכין השם יתברך את אלישע בן שפט, שבנבואתו ידע ויכיר הנערים שהם נעורים מן המצות. וכדברי חז"ל (סוטה פ"ט מ"ו ע"ב) ושסופם לחטוא ולהרשיע, ושיהרגם בקללתו אותם, ומפני זה אמר והיה הנמלט מחרב חזאל, רצה לומר שלא יהיה מדרכם ללכת במלחמה ולנפול בידו, שהם אשת אחאב ובניו וכל זרעו וכהני הבעל, יכין השם את יהוא שיהרוג אותם, והיה זה קודם חזאל, לפי שלא היה הכנה לחזאל להרגם, והנמלט מחרב יהוא, והם הנערים, שעם היות שיהוא הרג כל עובדי עבודה זרה הנה לא יהרוג לנערים, לפי שלא היו בני עונשין ולא ידע מה יהיה אחריתם, הנה מפני זה הכין השם את אלישע שיקללם וימיתם בהכירו אותם שיהיו עובדי עבודה זרה בעתיד. הנה אם כן אין הכתוב מספר ברעות האלה כפי זמניהם, כי אם כפי הגזרה האלקית, שכל אחד יעשה מה שראוי אליו לעשות, חזאל בעם יהוא בעובדי העבודה זרה ואלישע בנערים, (יח) באופן שעל פי האמצעיים האלה ישארו בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל, והותרה בזה השאלה הששית אשר העירותי: ואין הכוונה בזה שלא ישארו יותר משבעת אלפים נפשות בכל ארץ ישראל, כי אם שלא יחשוב שאחרי שניתן רשות למשחית לחבל, אם חזאל ואם יהוא ואם אלישע את הנערים, לא יהיה מבחין בין צדיק לרשע, כי לא יהיה כן, לפי שתמיד חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, ולכן שבעת אלפים בני אדם שיש בישראל שלא כרעו לבעל ישארו ולא ימותו במלחמות, ויד יהוא לא יהיה בהם, וקללת אלישע לא תחול על בניהם, כי לא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו, וזה אמרו והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים וגומר, שישארו ולא ימותו בקרב הצרו' אשר זכר. וראוי שתדע שעם היות שאמר הכתוב הנה ומשחת את חזאל ואת אלישע תמשח לנביא תחתיך, לא היה חזאל ולא שאר מלכי אומות העולם נמשחים והנביאים גם כן לא היו נמשחים, אבל מאשר היה מנוי המלוכה על ידי משיחה, הושאלה לשון המשיחה לכל מנוי וגדולה, על דרך מה שאמר (תלים ק"ה ט"ו) אל תגעו במשיחי, וקרא אל כורש (ישעיה מ"ה א') משיח השם מזאת הסבה בעצמה: