אברבנאל על מלכים א טו:ט

(ט-י) וספר הכתוב שמלך אחרי אביה אסא בנו בשנת עשרים לירבעם, וכבר נזכר קודם זה שירבעם ורחבעם מלכו כאחד, והנה רחבע' לא מלך כי אם שבע עשר' שנה, ואם אביה מלך בשנת שמנה עשרה לירבע' ומל' שלש שני', יתחייב בהכר' שמלך אסא בשנ' עשרי' ואחת למלכות ירבעם, ואיך אמר הכתוב בשנת עשרים? אם לא שנאמר שרחבעם נכנס בשנת שמנה עשרה, ולא מנה לו אותה שנה לפי שלא השלימה ומנה אותה לאסא, ולכן היתה המלכת אסא בשנת עשרים. וספר הכתוב מאסא שמלך ארבעים ואחד שנה, כי מפני חסידותו האריך ימים על ממלכתו כדוד ושלמה אבותיו ומלך ארבעים שנה כמו הם, לקיים מה שנאמר (משלי י' כ"ז) יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, ולכן היה שירבעם לא האריך ימים, ונדב בנו לא מלך כ"א שלש שנים, ולכן בעשא ואלה בנו להיותם רשעים מתו כלם בקצרות שנים, (יא) אמנם אסא מלך כל כך לפי שהוא עשה הטוב והישר בעיני השם והלך בדרכי דוד. ואמנם אמרו ושם אמו מעכה בת אבישלום, אין פירושו שהיא ילדתו, כי היא היתה אמו של אביו כמו שנזכר למעלה, אבל לפי שהיא גדלתו קראה הכתוב אמו. והעיר בזה שלא היה אסא כאביה אביו, ולא כרחבעם אבי אביו שנמשכו אחרי מדות ומנהגי אמותיהם לפי שגדלו עמהם, כי הנה אסא גדל גם כן עם מעכה ולא נמשך אחרי' בחטאתיה אבל היה בהפך, שעם היותה אמו הסירה מהיות גבירה בעבור שעשתה מפלצת לאשרה, (יב-יג) ואסא בהסירו את הגלולים מן הארץ כרת את מפלצת אמו וישרוף אותה בנחל קדרון, לפי שע"ז אסור בהנאה, ולכן השליך אותה לנחל כדי שלא יהנה ממנה אדם: