אברבנאל על מלכים א טו:יד

וזכר שהבמות לא סרו והיו העם מעלים עליהם, לא לשם ע"ז כי אם לשם ה' כמו שהיו עושים קודם בנין בית המקדש, ובזה היו חוטאים, לפי שכאשר נבנה בית ה' נאסרו הבמות כלם, כמ"ש הכתוב (דברים י"ב י"ג) השמר לך פן תעלה עולותיך וגו', כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וגומר, אבל עכ"ז היה לבב אסא שלם עם ה' כל ימיו, (טו) והביא את קדשי אביו וכל שאר הקדשים אל בית ה', וכ"כ בד"ה (דברי הימים ב' ט"ו י"ט) וקדשיו. ולי נראה שאביה אביו ורחבעם הוציאו מבית ה' דברי הקדש מהאוצרות, וזכר כאן שאסא הביא שמה אוצרות אביו ואוצרות בית ה' אשר הוציאו אבותיו משם, ויהי' שעורו ויבא אסא לה' שזכר למעל' את קדשי אביו וקדשי בית ה', שכלם הביאם לפניו ית' אל ביתו. והנה בד"ה (שם) כתוב הערי' אשר בנה המל' אסא ואנשי חיל אשר הכין, והמלחמ' אשר הי' לו עם הכושיים, והנבואה אשר באהו עליו, ואיך נגפם השם ית' לפניו, והתפלות אשר התפללו עליו וההודאות אשר נתנו לו ית' על התשועה, והקרבנות אשר העלו בבית ה', אבל הדברים האלה לא כתבם הנביא פה בספר מלכים, כי הי' כוונתו בספורים האל' זולת מה שכוון בהם עזרא הסופר בכתבו ספר ד"ה, כי הוא כוון לספר שם המעלות והתושבחות שהיו במל' יהודה ועם זה תכונותיהם הטובה היא אם רעה, והנביא בכאן בספר מלכים לא כוון לספר גדולתם ומעלתם כ"א הסתעפותם וזמניהם וצדקתם או רשעתם לא לדבר אחר, ולזה זכר בענין אסא ישרו וצדקת לבבו, (טז) וזכר מיד אח"ז במה חטא לאלקים, (יז) והוא שבעשא מלך ישראל אשר הי' בזמנו ובהיותם במלחמה עלה בעשא זה על יהודה והיה בונה מבצר עיר ומגדל ברמה, כדי שלא יוכל העם לצאת ולבא בירושלם, והנה אסא לא דרש את ה' עליו ולא התפלל אליו להשיב דעתו וגם לא יצא להלחם בו, (יח) אבל לקח כל הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית ה' וישלחם אל מלך ארם כדי שיעלה על ערי ישראל, באופן שיעל' בעשא מעליו, (כ) וכן עשה שעלה מלך ארם ויך את עיון ואת דן ואת אבל בית מעכה שהוא אבל מים הנזכר בד"ה (דברי הימים ב' ט"ז ד'), ואת כל כנרות שהיא ארץ שמנה, ורז"ל (בר' פר' צ"ח דף קי"א ע"א) הפליגו בספו' שבח פירותי' ואמרו שהיו מקומות נחלקים שמנים וטובים כלם, על כל ארץ נפתלי, ר"ל ועל כל ארץ נפתלי, וחסר וי"ו התוספת: