אברבנאל על מלכים א טו:ו

ואמנם אמרו אחרי זה ומלחמה היתה בין רחבעם ובין ירבעם כל ימי חייו, הוא להודיע שבהיות אביה בחור וטוב בחיי רחבע' אביו היה לוח' תמיד עם ירבעם, ולפי שזה נזכר למעלה בספורי רחבעם ראה הכתוב להודיע עתה שאותם המלחמות אביה היה סבתם, והוא היוצא ובא במלחמות יותר מאביו, ולזה אמר כאן ומלח' היתה בין רחבעם ובין ירבעם כל ימיו, וכנוי כל ימיו שב לאביה, שכל ימי אביה אחרי שהיה בחור בימי אביו התמיד המלחמה שהיה בין אביו ובין ירבעם, וכן גם כן היתה המלחמה אחרי שנמלך אביה עם רחבעם, לפי שאביה התמיד בה תמיד, ולפי זה אין כאן מאמר שיהיה מותר, והותר' בזה השאלה הא': וכבר נזכר בדברי הימים (שם שם) שמלחמה חזקה היתה בין אביה ובין ירבעם אחרי המלכ' אביה, ושדבר אביה דברי כבושים לישראל להוכיחם על עזבם מלכות בית דוד, ושהיה רחבעם אביו נער ורך הלבב, והיה זה להתנצלו על אשר השיבם אבי הכה אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים, שעשה זה להיות נער בעניניו ולהיותו רך לבב מעודן ומעונג ומבלי מוסר לרוב השלוה אשר היה בימי שלמה ולא ידע נימוסי המלחמה, והוא ממה שיורה שהיה אביה אמיץ לבו בגבורי', והיה במלכו רב השנים מאביו ומנוסה במלחמותיו. ואמנם מה שנאמ' שם ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו השם וימות, אחשוב שפירושו שנגף השם את ירבעם ומת, כי לא זכר עוד דבר ממנו, וכאלו אמר שלא עצר כח נגד אביה עד מות ירבעם עם היות שמת אחר אביה. וחז"ל (ב"ר פר' ס"ה דף ע"ג ע"ד) הבינוהו באופן אחר שמת אביה, כמו שהבאתי מדבריהם. ועוד תראה ששם נאמר שנגף השם את ירבעם ואת ישראל לפני אביה ובני יהודה ויפלו חללים מישראל חמש מאות אלף איש בחור, ואני ראיתי בספר יוסף בן גוריון אשר כתב לרומיים ממלחמות היהודים שכתב בזה שנפלו חללים במלחמה הזאת חמשים אלף איש בחור, ותמהתי ממנו איך נטה מדרכי הכתוב ואמתתו? וכן ראיתי שכתב בספרו ג"כ נדבת דוד אשר עשה לבית ה', שבמקום מה שנאמר בדברי הימים (דברי הימים א' כ"ב י"ד) והנה בעניי הכנותי לבית ה' זהב מאה אלף ככר, כתב הוא חמש אלף ככר, וכפי מה שיראה בחפוש דברי האיש הזה, רואה אני שלא נטה כל כך מדברי הנביא אשר כתב בספר מלכים כמו שנטה מדברי עזרא שכתב בספר דברי הימים, והיה כוונתו לדבר לרומיים דברים מתישבים על לבם, וכאשר מצא דבר גדול וזר יקשה בעיניהם האמנתו, התאמץ לכתוב לשכך את אזנם כפי מה שעלה על לבו, ולא חשש לנטות מדברי הכתובים, והוא בעיני עון פלילי ושגעון ותמהון לבב. אם עון פלילי, להיותו מכחיש פשוטי הכתובים שנאמרו ברוח הקדש, והוא בכלל (במדבר ט"ו ל"א) דבר ה' בזה. ואם שגעון, לפי שמה שחשב שהיה בלתי אפשר הוא אפשרי בעצמו, ואין ראוי להכחיש אם היו לדוד זהב מאה אלף ככר, כי הנה מצאנו (בסי' ט' כ"א) שבא לשלמה באניה שעשה בעציון גבר בפעם אחת זהב ארבע מאות ועשרים ככר, וכתיב (בסי' י' י"ד ט"ו) ויהי משקל הזהב אשר בא לשלמה בשנה אחת שש מאות ששים ושש ככר זהב, לבד מאנשי התרים ומסחר הרוכלים וכל מלכי הערב ופחות הארץ, ואם לשלמה בא בשנה אחת יותר מאלף ככר מכל הדברי' האלה מבלי שיבא לידו משלל המלחמות כלל, מי המונע שדוד בארבעים שנה שמלך לא יקבץ ויאסוף ויכנוס בתאותו לבנין בית האלקים זהב ככר מאה אלף? בהיות שבאו לידו משלל מלחמות האויבים דבר בלתי משוער, ונוסף עליו שברכת ה' היא תעשיר. הנה זה אם הוא אפש' רחוק בעיני יוסיפון, אינו מכת הנמנע ואינו רחוק בעיני השכל הישר, גם מיתת חמש מאות אלף איש במלחמת אביה עם ירבעם, למה הוקשה בעיניו? והנה בן רמליהו הרג וישב מבני יהודה קרוב לזה המספר, וגם אני ראיתי בספורי דברי הימים והמלחמות אשר היו בין הטרוייאנו"ש והיונים ובין הרומיים והאפריקאנו"ש בימי הניבא"ל, ובין אומת אדום מהספרדים עם הישמעאל' אשר קנו ספרד, שמתו במלחמה אחת יותר ויותר מחמש מאות אלף איש מצד אחד, ואם זה קרה להם בכח אנושי, למה נכחיש עדות הכתובים כמו שיעידו שנעשה לישראל בהשגחה אלקית ועל דרך נס? וכמה פעמים ראינו נמסרים רבים ביד מעטים ויעשו בהם מכת חרב והרג ואבדן עד בלי די, כי הנה אין מעצור ביד השם להושיע ברב או במעט, ואין לזוז מפשט הכתובים, ועזרא לא כתב בדברי הימים דבר מעצמו, כי אם מה שמצא בספורים האמתיים שנכתבו בישראל, וכמו שאמר שם על זה הספור (דברי הימים ב' י"ג כ"ב) ויתר דברי אביה ודרכיו ודבריו כתובים במדרש עדו הנביא, והוא ממה שיורה שמה שכתב בזה עזרא כבר כתבו ראשונה אותו נביא בדבר ה'. והנה לא נכתב כאן בספר מלכים המלחמה העצומה הזאת אשר היתה בין אביה וירבעם, לפי שלא היה כוונת הנביא כותב זה הספר כי אם לכתוב המלכים ועניניהם בינם למקום יתברך אם היו טובים וישרים בלבותם או הרשיעו לעשות, ובזה עשה עקר ספוריו ונסתפק בשאר הדברים לספרם בקוצר, כמו שעשה בזה שאמר לבד ומלחמה היתה בין אביה ובין ירבעם וגומר, אמנם עזרא שרצה לשבח עניני מלכי יהודה האריך בספורי מלחמותיהם: