אברבנאל על מלכים א א:ו

האחת באמרו ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית, ר"ל שדוד לא הכעיסו ולא גער בו כל ימיו כשהיה עושה שום דבר רע, ולא היה מיסרו לאמר מדוע ככה עשית? ולכן חשב אדוניה שהיה לב אביו להמליכו ושהיו מעשיו כלם נאים אצלו, וחכמים (עיין רש"י) ז"ל אמרו למדך שכל המונע תוכחת מבנו מביאו למיתה. וראוי שנדע אם חטא דוד בזה? ויראה בתחלת המחשבה שהיה חטאו שוה לחטא עלי הכהן שלא מיחה בידי בניו, אבל אינו כן, כי בני עלי היו רעים וחטאים ליי' מאד, אמנם אדוניהו לא היה חוטא נגד ה' כי הוא לא כוון כ"א למלוך תחת אביו. נוכל לומר שדוד לא היה יודע שהיה מתנשא לאמר אני אמלוך, וחשב שהיה עושה מעשיו להתגאות בהיותו בן המלך לא להיותו מולך, ולכן מיד כשידעו מיחה בידו. והסבה הב' היא אמרו וגם הוא טוב תאר מאד, ר"ל וגם היה לו סבה אחרת לגסות לבו והוא היותו טוב תואר, וחשב שהיה נאה לאדנות, והוא מפני יופיו היה ראוי שימלוך. וחז"ל (עיי' רש"י ורד"ק) פירשו וגם לרבות את אבשלום, שנא' (שמו' ב' י"ד ל"ה) וכאבשלום לא היה איש יפה, היא גרמה להם שנתגאו. והסבה הג' היא ואותו ילדה אחרי אבשלום, ר"ל שחגית אמו ילדה אותו אחרי שמעכה ילדה את אבשלום, ובערך דוד כפי זמני תולדותם היה אמנון הבן הבכור ואחריו היה דניאל ואחריו היה אבשלום ואחריו אדוניהו, כמ"ש הכתוב בד"ה (דברי הימים א' ג' ב') הג' אבשלום הד' אדוניהו, ולפי שאמנון ודניאל ואבשלום היו מתים חשב אדוניהו שלו היה משפט המלוכה. ופירש רש"י ואותו ילדה, ואותו גדלה בתרבות שגדלה אם אבשלום את בנה והנהיגתו במדותיו, ומה שכתבתי אני הוא היותר נכון. וחז"ל דרשו (מזמור ב') ואותו ילדה אחרי אבשלום, מה זה עשה לו רכב ופרשים, מה זה בעל מחלוקת, מה זה חמשים איש רצים לפניו, אף זה כן, העירו בזה שתלה עינינו אחרי אבשלום לפני שנהג כמנהגיו: