אברבנאל על מלכים א א:יז

הראשון התחנונים אשר התחננה לפניו כמו שאמרה אדוני. והשני חיוב השבועה אשר זכרה באמרה אתה נשבעת וכו', ובזה העירה על כי השבועה היתה בהזכר' השם המיוחד, וזהו ביי' אלקיך, ושהיתה השבועה על דעתה ולכן לא יוכל לומר שהתירו לו שבועתו, וזהו הנרמז באמרה אתה נשבעת לאמתך, ר"ל שהיתה השבו' לדעתה, ואמרה עוד שלא היתה השבועה על דבר האיסור לשיאמר שלא שלא חלה עליו, אבל היה בדבר ראוי והגון, וזהו כי שלמה בנך ימלוך אחרי, ר"ל שלמה ימלוך שהוא בנך והמלכות ראוי מפני זה אליו, והנה אמרה ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי, והיה ראוי שתאמר ימלוך אחריך והוא ישב על כסאך, בהיות' מדברת אליו לנכח, לפי שרצתה לזכור השבועה במלות עצמם אשר אמרם דוד. וכבר אמרו חכמים ז"ל (עיין רד"ק שמו' ב' י"ב כ"ד) שנשבע לה זה כשמת הילד, שאמרה אז בת שבע אפי' יהיה לי בן של קיימא יבזו אותו אחיו ולא ימלוך, ולא היתה רוצה להזקק לו עד שנשבע לה שהבן אשר תלד ימלוך אחריו, ועל פי גבוה עשה אותה שבוע'. ומאמר והוא ישב על כסאי אינו כפול, אבל היא הודעה שהוא ישב על כסאו בשובה ונחת וימלוך על כל השבטים, כי הוא הנרמז בישיבה על כסאו, וכמו שאמרו לו עבדיו ויגדל את כסאו מכסא אדוני וגומר. והדבר השלישי אשר כללה בדבריה הוא ספור זדון אדוניהו בהמליכו עצמו בפעל בחיי אביו בזולת מצותו, (יח) וזהו ועתה הנה אדוניהו מלך, ר"ל שלא לבד הוא מתנשא לאמר אני אמלוך אבל גם בפעל מלך בלי מצותיך, והוא אמרה ואתה (גרסת המחבר ואתה באלף) אדוני המלך לא ידעת, ר"ל אינני חוששת שעברת על השבועה חלילה, כי אם שלא ידעת מזה דבר, והוא א"כ מרד גדול בהמליכו עצמו בחייך מבלי מאמרך: