אברבנאל על מלכים א א:יט

וזכרה עוד מזדונו בהמלכה ממה שזבח שור ומריא וצאן לרוב, ועשה משתה שמנים, והוא דבר בלתי ראוי ובלתי הגון בהיות אביו קרוב למות שיהיה אדוניהו עושה שמחו' כאלו לא יחוש לצערו, גם כי היה זה מרד בעשותו משתה כדרך כל המלכים והיותו נמלך בו בחיי אביו. ואמנם מה שאמרה ולשלמה עבדך לא קרא, לא אמר' זה להיותה דואגת על שלא אכל בנה מן הזבח ולא בעבור כבוד הקריאה, אבל הוא לתת ראיה שהיה אותו משתה ענין המלכה, אחרי שלא קרא שם את שלמה ואת נתן הנביא וצדוק הכהן ושאר אוהבי דוד שהיו רוצים בהמלכת שלמה, וא"כ לא קרא את שלמה מפני שהיה יודע שהיה דעת אביו להמליכו ולא קרא שאר השרים המחזיקים עמו, והוא המורה באמת שהיה המשתה ההוא לענין המלכות. וג"כ אמרה זה להעיר את דוד שהיה אדוניהו אויב שלמה ושונא לו והיה בלי ספק מתנחם להרגו, אחרי שבזבחו לא קראו כאשר קרא לאחיו ובזה הורה המשטמה שהיה בלבו עליו. וג"כ אמרה זה כדי להודיע לדוד רשעת אדוניהו שקרא לזבחו את יואב ואת אביתר כל אויבי המלך, ולא קרא את שלמה בהיות עבדו ובנו אהובו ולא לנתן הנביא ולשאר השרים והגבורים אוהבי המלך, ובזה הורה שהיה אדוניהו שונא את אביו וחפץ ברעתו ורוצה במיתתו, אחר שהיה שונא את אוהביו ואוהב את שונאיו. הדבר הד' אשר כללו דבריה הוא הבטחון, ועליו אמרה (כ) עיני כל ישראל עליך וגו', ר"ל אל תירא ואל תחת מאדוניהו בחשבך שיהיה ענינו כענין אבשלום בקומו עליך לרודף וכל ישראל נמשכו אחריו, כי עתה לא יהיה ולא יקום כדבר הזה, לפי שעיני כל ישראל עליך להגיד להם מי ישב על כסא אדוני המלך אחריו ולא ירום איש את ידו ואת רגלו על דבריך, ואמרה זה כדי להבטיחו ולעוררו שימליך את שלמה ולא יפחד מהעם, ומפני זה תמצא שעם היות שספר הכתוב שאדוניה קרא לכל אנשי יהודה עבדי המלך, הנה בת שבע לא אמרה זה לדוד כ"א שקרא לכל בני המלך ולאביתר וליואב לבד, כדי שדוד לא יירא ולא ייחת לבבו בשמעו שהיו כל עבדיו וכל אנשי יהודה אחרי אדוניהו ויחשוב שכן ימשך כל ישראל אחריו: הדבר הה' אשר כללו דבריה הוא הפחד והיראה ממה שימשך לשלמה ולאמו מהסכנה העצומה אם ימלוך אדוניהו, ועל זה אמרה (כא) והיה בשכב אדוני המלך וגו', ואין פירושו אצלי חסרים מן הגדולה, כמו שת"י ופרש"י, ולא שהיו חטאים במה שלא גלו את אזנו ושתקו כל זה כדברי רלב"ג, אבל פירושו הוא שבשכב המלך עם אבותיו אדוניה יבקש תואנה להמית את בת שבע ואת שלמה, ורמזה בזה כי אז יזכור ענין בת שבע ואוריה ויאמר שזנתה תחת בעלה בחייו וידון אותה למות על זה, גם יאמר ששלמה בחטא יחמתהו אמו ובזה ימית האם והבן ויתפרסם בעולם החטא ההוא שהיה מכוסה ונעלם, כמו שפירשתי בספר שמואל, ואמנם אם ימלוך שלמה יהיה גלוי לכל העמים שמהשם היתה מסבה, ושראויה היתה בת שבע לדוד ולא היתה אסורה עליו אחרי מות אוריה. והחכם רד"ק כתב שברור הוא אצלו כפי מה שמצא בספרים המדוייקים, כי ואתה אדוני המלך לא ידעת הוא טעות, וכי הוא בעי"ן ועתה אדוני המלך לא ידעת, ושהשני הוא באל"ף ואתה אדוני המלך עיני כל ישראל עליך, ואני חפשתי בספרים המדוייקים מכתיבת החכם ר' ישראל ז"ל ומצאתי שניהם באל"ף ואתה ואתה, והוא הברור אצלי ולא מה שכתב החכם. הנה התבאר מזה כלו למה זכרה בת שבע שלא קרא אדוניהו את שלמה אל המשתה אשר עשה והותרה השאלה השלישית: